סְבָכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ מִפִּיהָ, טְהוֹרָה, עַד שֶׁיִּגְמֹר אֶת קוּרְקוּרְתָּהּ. הִתְחִיל בָּהּ מִקּוּרְקוּרְתָּהּ, טְהוֹרָה, עַד שֶׁיִּגְמֹר אֶת פִּיהָ. שָׁבִיס שֶׁלָּהּ, טָמֵא בִפְנֵי עַצְמוֹ. הַחוּטִין שֶׁלָּהּ, טְמֵאִין מִשּׁוּם חִבּוּר. סְבָכָה שֶׁנִּקְרְעָה, אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אֶת רֹב הַשֵּׂעָר, טְהוֹרָה:

פי' הסבכה הוא אשר יחזיק הכלי בעליונו וראשו: וקורקורתה. הן השולים אשר יהיו בעליוני הראש ובאמצעיתו: ושביס. הוא כלי מחובר בו למעלה לנוי והוא נגזר מהשביסים והשהרונים (ישעיה ג) והוא דומה למראה הזהב והשרש אצלנו תכשיט כל שהוא טמא כמו שהתבאר בי"א: והחוטין שלה. החוטים אשר יקשרו בו השבכה על השער כאשר נטמא הרשת נטמאו אלו החוטים וזהו ענין אמרו משום חבור אמנם אם נטמאו החוטים בפני עצמן לא. ורוב השער עם שער הראש:

[*קורקרותה. פי' הר"ב. כמו קרקרות הכלים. דבמ"ב פ"ב]:

[*שביס. פי' הר"ב מלשון השביסים דישעיה ג. ומסיים הרמב"ם והשרש אצלינו תכשיט כל שהוא טמא. כמו שנתבאר פרק יא משנה ח]:

טמאין משום חבור. פירש הר"ב שאם [*נטמאת הסבכה] נטמאו החוטין עמה כו'. ובפירוש הרמב"ם בנא"י מסיים ואם נטמאו החוטין בהיותן מחוברין בסבכה. נטמאה הסבכה. וכך פסק בחבורו פכ"ב מה"כ: