כֵּלִים כ״ז · ב׳

מטמא משום חמשה שמות ר"ל אפשר בו ה' אופנים שיק"ט על ידן. ובכל אחד יש שיעור אחר דהיינו כלי קיבול. מושב. אהל. אריג. [ר"ל שארג כלי שלם פשוט בלי ב"ק. כאבנט וכדומה] אם יש בו גע"ג אצבעות בין שנקרע אפי' שלא בכוונה מבגד גדול או שהתחיל לעשות בגד גדול וכבר ארג בו גע"ג אצבעות מק"ט [רמב"ם פכ"ג מכלים ה"ג] וכולהו מפרש ואזיל בפרקן:

ובסוגיא דהתם אמרינן. מוסיף עליו השק שמטמא משום אריג. ומקשינן אטו בגד אמ"ט משום אריג. ומשני ה"ק. מוסיף השק אבגד. דאע"ג שאינו אריג מק"ט. ערש"י שם. ול"מ היה נ"ל דה"פ. דהאי מטמא משום אריג דנקט תנא דברייתא. לאו אשק קאי רק אבגד. וה"ק מוסיף שק אבגד [שבגד מטמא רק כשהוא אריג. ושק] אע"ג שאין אריג רק קלוע כ"ש מק"ט. שכן וכו'. א"כ משמע ברור דהא בגד אמק"ט כשהוא קלוע כ"ש. והא דתנינן בעדיות (פ"ג מ"ד) כל הקלועין מבגד מק"ט. היינו ביש בו גע"ג אצבעות. ומזה נ"ל דשטריקעראי שלנו שהיא מלאכת נשים שעושין בה פוזמקאות שטרימפפע בל"א. מדהוא רק קלוע. שמוציאין עניבה אחת מתוך עניבה אחרת שבצדה. דוקא כשהקלוע ההוא הוא גע"ג אצבעות מק"ט. אבל כשאינו כשיעור כך. אמק"ט משום אריג. מדאינו אריג רק קליעה. וה"ה לבדין שנקרא פליש"ט בל"א שעושין ממנו כובעין. אם נעשה מצמר או פשתן. אינו מק"ט רק בשיש בהן גע"ג אצבעות. משום דרק אריג מטמא בכ"ש בבגד. וזה אינו אריג. אבל בשק. וכגון שהדביק שערות בע"ח יחד ועשאן פלישט כעין האר זאלען שלנו או הוט שלנו שנעשה משערות ארנבת. או בקלע משערות כעין צלצול קטן שקורין בענדכען בל"א. בכולן אף שאינן רק כ"ש מק"ט כשק (ועי' רמב"ם כלים פ"א ופכ"ב):