עב כסות. מכסה עור יעשה כמו תיבה שמניחין בו הבגדים ושמו מפורסם ציבה. וכן תכריך כסות הוא העור אשר יחברו בו הבגדי' ואמר שהוא ג"כ טמא מדרס. וכן תכריך ארגמן העור אשר יחברו לו הארגמן הוא טמא מדרס לפי דעת בית שמאי. עוד אמר שהעור שעשוי חפוי לכלים טהור מכל טומאה לפי שחפויי הכלים טהורים כמו שביארתי לך ואמנם חפוי המשקלות טמא לפי שהוא כלי קבול עשוי לקבלה והמשקלות עצמם אינם כלי ואין הלכה כרבי יוסי:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
עב כסות וכו'. כתב הר"ב מפי השמועה עור שמכסים בו הבגדים כו'. והוא פי' הרמב"ם. וכתב בנא"י ששמו המפורסם בערב עיבה:
למשקולת טמא. פי' הר"ב לפי שהוא עשוי לקבלה. ומקבל שאר הטומאות ואינו מתטמא במדרס. הרמב"ם פכ"ד מה"כ:
ומיטהרין דכשהיו טמאין והוציא הרצועות מהנקבים או מהלולאות ועי"ז נפשט העור נטהר [ואמק"ט]. ואע"ג דעכ"פ אם גם כשנפשט יש ברחבו השתא כשיעור לק"ט. דהיינו ה' על ה' טפחים [כפכ"ז מ"ב]. אפ"ה עכ"פ טומאה דמעיקרא פרחה ממנו מדנשתנה לכלי אחר. וככר שעשאו סדין [פכ"ח מ"ה]. אבל ודאי ביש בו ה' על ה' טפחים מק"ט להבא:
כך כתבו הר"ש והר"ב. וא"ת ל"ל ב"ק הרי בל"ז מסתמא קצען בכוונה והרי צורת כלי עליהן. וי"ל אי משום צורת כלי. אמק"ט רק מדרבנן. אבל מדיש בו ב"ק מק"ט מדאורייתא. ומה"ט נמי פליג להו תנא משרוולין דסיפא דמק"ט רק מדיש בהן צורת כלי. דהו"ל רק טומאה דרבנן. וא"ת עכ"פ כיון דהכא מק"ט מדיש להן ב"ק. א"כ מה קמ"ל. הרי כבר תנינן (פי"ז מט"ו) כל שיש לו ב"ק מ"מ טמא. י"ל דקמ"ל דאף דהב"ק שבאבנט ובברכייר אינו עשוי לקבלה. אפ"ה מק"ט (ועמ"ש בס"ד לעיל פט"ו סי' ע"ו). ולהר"ש והר"ב דס"ל דהכא מה"ט מק"ט מדיש להן ב"ק. צ"ל אף שהב"ק קטן מאד. וכלעיל (ספי"א). אולם להרמב"ם בחיבורו (פ"ז ה"ד מכלים) זון וברכייר מק"ט. מדיש בהן צורת כלי. ולפ"ז צ"ל דאפ"ה לא כללן תנא בהדי שרוולין. משום דהנך לפעמים יש בהן טומאה דאורייתא דהיינו ביש בהן ב"ק:
