הַחֵרֶם, טָמֵא מִפְּנֵי הַזּוּטוֹ. הָרְשָׁתוֹת, וְהַמִּכְמָרוֹת, וְהַמַּדָּף, וְהַפְּלָצוּר, וּמְצֻדּוֹת הַסְּכָרִין, טְמֵאִין. וְהַאָקוֹן, וְהָרְטוֹב, וְהַכְּלוּב, טְהוֹרִין:

הכאוף. כמו אוכף:

חרם. שם השבכה אשר יצודו בו הדגים וכן רשתות ומכמרות שם סבכות הציידים והן כולן מל' עברית. אמר (חבקוק א׳:ט״ו) יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו ואמר (איכה א׳:י״ג) פרש רשת: וזוטו. הוא שפת הסבכה והוא מקום דומה לכלי צר הפה מאד והוא בדמיון בגד ולזה הוא טמא: ומדף. הוא לוח מסובך מעץ ובזה העץ מסובך דבר יחזיק בה הצייד מרחוק וכאשר ינוח העוף בזה הכלי ינתק החוט ויפול עליו זה הלוח: פלצור. הוא מעץ ג"כ יצודו בו העופות: ומצודות הסכרים. מצודות יפסיקו המים בימים עד שיתקבצו שם הדגים ואחר יוציאו המים וישארו שם הדגים וזאת המצודה צורות מפורסמות אצלן ויקראו סכרים להיות חותכים דרך המים וסוכרין מעבריהן כמו (בראשית ח׳:ב׳) ויסכרו מעינות תהום: והאקון. הוא הסל אשר יצודו בו הדגים והוא מפורסם אצל הכל: והרטוב. מכלי ציידי העופות והוא מכלי עץ: והכלוב. הוא גאביא"ה בלע"ז מלשון ככלוב מלא עוף (ירמיהו ה׳:כ״ז):

[*והמדף. פירש הר"ב מביאין לוח של עץ ומניחים תחת הלוח וכו'. וכ"כ הר"ש בשם גאון. וכן ערוך. ולישנא קטיעא הוא. וז"ל הערוך. ומביאין לוח של אבן או של עץ. ומעמידין אותו מוטה. והמקום נמוך. וסומכים אותו בעץ. ומניחים תחת כו']:

ומצודות הסכרין. פי' הר"ב הסותמים וסוכרים את המים כו'. וז"ל הרמב"ם מצודות הסכרים מצודות יפסיקו המים בימים עד שיתקבצו שם הדגים ואחר יוציאו המים וישארו הדגים כו':

טמאין. ר"ל בטומאת מדרס. אי נמי בשאר טומאות דוקא. הר"ש: