כֵּלִים ב׳ · ח׳

מקבלין טומאה מיכן ולהבא אבל טומאה ישנה שבהן נתבטל משנשברו. דרק כלי מתכות שנשבר ונתקן חוזר לטומאה ישנה מד"ס (כלקמן פי"א מ"א). וכל הנהו דיני של כלי עץ ועור וכו' לא שייכי הכא כלל. דהרי מתחלת פרק זה עד סוף פ"י. רק מדיני כ"ח איירינן. ואפ"ה נקטינהו תנא הכא מדבעי לאשמעינן כל חילוקי דינים שיש בין הנך כלים לכ"ח:

כך פירשתי ע"ד הרמב"ם והר"ב. וקאי עניא אבבא וטרף. על שלא זכה להבין בזה דברי רבותינו הקדושים דאי כדבריהם מה קמ"ל מתניתין. פשיטא דכל כלי חרס שיש לו ב"ק מק"ט. ושאין לו ב"ק אמק"ט. ותו כי גם הלשון דחוק. דנימא דמה דקאמר תנא. את שהוא גומר בה. היינו אותו הכלי שמעמיד עליו הכ"ח. דתמוה וכי העמדת הכ"ח על הדף ההוא יהיה גמר הכלי. והר"ש פי' דלא אאבנים קאי משנתינו. רק אכ"ח שנעשה על האבנים קאי תנא. ומלת מגופה דקאמר. ר"ל ביצת הטיט שעושה ממנו הכ"ח. וה"ק אם חתיכת הטיט ההוא שעושה ממנו הכ"ח. עדיין הוא פותח בו. דהיינו שלא פתחו עדיין כראוי. ודעתו להרחיב חללו עוד יותר. טהורה. מדהו"ל גולם כ"ח שאמק"ט. אבל את שגומר בה. דהיינו כשדעת הקדר להניחה כך כמו שהוא בפה הצר טמאה (כצ"ל). עכל"ר. אולם כל אשר עינים לו יראה שפי' זה מוקשה יותר מפי' הראשון שהבאנו מלבד שאין זה במשמעות לשון המשנה כ"א בדוחק. יהיה כ"ז דלא כהלכתא. דהרי קי"ל דכ"ח לא מחשבא נגמר מלאכתו. ואמק"ט עד שיצרפנו בכבשן (וכפ"ה מ"א. וכביצה ל"ב א') וכן העיר גם רבינו הר"ש בעצמו על פי' זה. ותו דאי כפי' זה. א"כ יהיה הך דינא דגמר מלאכת כ"ח כפסוקא יתמי בין כל הנך דיני שבמשנה. שמלפניו ושלאחריו. במ"ג ד' ה' ו'. דכולן לענין ב"ק תנינהו. והאיך פתק ושדא באמצען דין גמר מלאכת כ"ח שאין לו שייכות כלל לא לשלפניו ולא לשאחריו. ותשאני רוח מלפני ה'. וארד אל בית היוצר. וארא והנה הוא עושה כלי על האבנים. וזאת חזיתי ואספרה שכשרוצה לעשות חלול הכלי. מושיב ביצת הטיט על האבנים שלפניו שתוארו כעין ראש עגול. ובהראש ההוא מחובר גלגל תחתיו. והוא דורך ברגלו על הגלגל הזה. ועי"ז יסתובב האבנים שלמעלה מהגלגל ועי"ז הסיבוב יתהוה חלול הקדירה שאוחז בה היוצר בשעת הסיבוב. כמין גומא שנעשה מהאבנים בתוך ביצת הטיט. ואח"כ כשרוצה להחליק פני החיצון של הקדירה. לוקח טס מתכות חד. ויקרב חידודו לצד החיצון של דופן הקדירה היושבת עדיין על האבנים. ושוב ידרוך ברגלו על הגלגל שתחת האבנים ועי"ז שוב יסתובב האבנים עם גולם הקדירה היושבת עליו. ובסבובו יעבור כל פני החיצון של הקדירה סמוך לחדודו של טס הנ"ל. שאוחזו היוצר בידו סמוך לדופן הקדירה כל עוד שיסתובב האבנים עם הקדירה. ועי"ז יהיה גם פני החיצון של דופן הקדירה חלק ויפה. ובראותי כן. אז האיר ה' עיני להבין דברי משנתינו בלי שום גמגום. דל"מ היה נ"ל. דלשני פעולות הנ"ל. דהיינו לעשות חלול שבתוך הקדירה. ושוב להחליק פני החיצון של הקדירה. היה להיוצר בזמן המשנה ב' כלים. וכל א' מהן נקרא מגופה. מדהיה בכל א' מהן גומא בגגו. כדי לתחוב אצבעו לתוכו כשאחזו. וכעין מגופת החבית שהיה לו ג"כ גומא בגגו לבית אחיזה (כפ"י מ"ג) אולם האבנים שלהן לא היה כמין ראש כאותו שלנו. אלא היה לו חלול. שבתוכו מניח ביצת הטיט. ומדביקו בתוך חלול האבנים. ולוקח מגופה הראשונה ואוחזו באצבעו בהגומא שבגגו. ומכניס המגופה תוך חלול האבנים שביצת הטיט מונח בתוכה. וכשידרוך ברגלו בהגלגל שתחת האבנים. יסתובב האבנים עם ביצת הטיט שבתוכה סביב להמגופה שאוחזו באצבעו. ועי"ז הסיבוב יתהוה חלול פנימית הקדירה חלק ויפה. ועל זאת המגופה הראשונה קאמר תנא "את שהוא פותח בה" ר"ל אותה המגופה שעושה עמה פתח וחלול הקדירה חלק ויפה מבפנים אף שיש למגופה זו ב"ק להכנסת האצבע. וכדאמרן אפ"ה אמק"ט. מדלא מחשב ב"ק משום זה. וכב"ק שבחביות שבשולי המחץ לעיל. שוב היה להיוצר. כלי שני תמורת הטס החד שמשתמש בו היוצר השתא להחליק פני החיצון של הקדירה. אבל בזמן המשנה. לאחר שעשה חלול פנימית הכלי במגופה הראשונה וכדאמרן. הוציא הקדירה מחלול האבנים שישבה בה. והושיבה בפה חללה כלפי מטה. על גבי דפוס אחר שעשוי כמין ראש של עץ. שגם הדפוס הזה היה מחובר בהגלגל שלמטה ממנו. וכופה על אחורי כלי זה המגופה השניה. וגם בה יש בית אחיזה למעלה כדי לאחזה באצבעו בשעה שיסובב הדפוס עם הקדירה שעליה ע"י הגלגל שתתת הדפוס. והקדר דורך ברגלו על הגלגל הנ"ל. ועי"ז יסתובב הדפוס עם הקדירה שעליו. תוך המגופה השניה הזאת. וע"י סבוב הזה יתהוו גם פני הקדירה החיצונית חלק ויפה. ועל זאת המגופה השניה קאמר תנא "ואת שהוא גומר בה טמא" ר"ל המגופה השניה שהוא גומר בה תקון הכלי. מק"ט. לא מפני בית האצבע שבראשה אלא מפני הב"ק שכופה על חיצונית דופני הקדירה. וקמ"ל דלא מחשב ב"ק זה כתשמישי כלים (פט"ז מ"ז) שאמק"ט. דהרי אז כשמחליק עם מגופה זו פנים החיצונים של הקדירה. אז אין על הקדירה שם כלי. ולפיכך הו"ל מגופה זו ככל כלי מלאכה כשיש לו ב"ק מק"ט. וברוך ה' שהאיר עיני להבין משנה זו בלי שום פקפוק נשאר: