אמר כי כאשר הוסר רגל מרגליו הנה הן לא יטמאו ואע"פ שזאת השידה או התיבה לא ינקבו בנטילת זה הרגל אבל ישארו מקבלים להיותן כבר נפסד תמונתן. עוד אמר ר' יוסי שאלו הכלים כאשר לא יחזיקו מ' סאה אם לא בהשתנות מצבם כשיתפשטו או ינטו על אחד מצידיהן הנה הן יטמאו כאשר לא יקבלו מ' סאה על מצבן הראשון וחכ"א הואיל ומקבלים מ"מ טהור כמו שקדם: ונקליטי המטה. הן שתי נצבים על שני קצוות המטה ישליכו עליהן הסדין בעת השינה ויהיה על המטה כמו קובה כדי שלא יכנסו בו הזבובים בעת שישן בתוכו: וחמור. יקרא כל דבר יסמכו עליו והוא בכאן חתיכת עץ תכנס תחת המטה להתקיים עליו ולהתפשט עליו המטה: וחפוי. הן המכסאות אשר יקשטו בו המטה בכסף וזהב וזולתו: ומלבן. הוא עץ מרובע ארוך על ארך המטה יורכב על אופן המטה ממה שימשך הענין ובו נקבים ויכנסו באלו הנקבים לקיים עמידתן במטה וחשוב זה העץ מכלל המטה: ומלבני בני לוי. עץ מרובע ארוך מורכב על שני נצבים (על זאת הצורה) יתלו בו הלוים מיני הכלים אשר יאמר עליהן השיר בכל יום ואין הלכה כר' יוסי:
כך היא גירסת הר"ב. וכך הוא פירושו. ולפ"ז א"א דמיירי דלאחר שניטל הרגל אינו מקבל אפי' כ"ש רק ע"י הטייה. ליתא. דהרי זה לא נזכר ברישא. אלא הכי הול"ל אע"ג שמקבלין שלא כדרכן טהורין אלא מיירי דלאחר שניטל הרגל מקבל קצת בלי הטייה. ואפ"ה אמק"ט. מדנשבר הרגל ואינו מקבל כ"כ הרבה כבתחלה. הרי נשחת צורת הכלי. ובכה"ג אף שמקבל גם השתא קצת אמק"ט. חוץ מכ"ח דהו"ל בכה"ג מק"ט משום גסטרא (כרמב"ם פי"ח מכלים ה"י). ואי גרסינן ושאינן. ונפרש כפי' קמא. יש קצת דוחק. דנצטרך לומר דהאי אעפ"י שמקבלין. ר"ל אעפ"י שמקבלין מעט. ונצטרך תו לומר דהאי שאין מקבלין כדרכן ר"ל שאינן מחזיקים מ"ס כדרכן. ומאן יהיב לן סכינא חריפא למפסק ב' בבי דסמיכי אהדדי. ולא נאמר שבדיבור א' נאמר. אולם לפע"ד ילק פשוט ויעף היה נראה דה"ק תנא. אע"ג שמקבלין טהורין. ר"ל אע"ג שאם גם אחר נטילת הרגל היה מקבל מ"ס. טהורין. ככל שאר כלי המחזקת מ"ס שאמק"ט. אפ"ה שאינן מקבלן כדרכן ר"ל אותן כלים שאחר נטילת רגלן אינן מקבלין מ"ס כדרכן. רק ע"י הטיי' ר' יוסי מטמא. דהחזקת מ"ס ע"י הטיי' לאו שמה קבלה למ"ס. דנחשביני' כאהל. אלא הו"ל ככלי שאינו מחזיק מ"ס:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · כֵּלִים י״ח ג׳
א׳
בהרע"ב ד"ה וחפוי דהוי מתכת המשמשת את העץ. לכאורה ז"א אלא המשמש לפשוטי כ"ע שהם טהורים בפ"ע. אבל הכא המטה טמאה. ומפי' הרמב"ם משמע דהטעם משום דהוי תכשיט למטה ותכשיטי כלים טהורים:
