כֵּלִים ט״ז · ד׳

כְּלֵי עוֹר, מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה. הַתּוּרְמֵל, מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב וְיַעֲשֶׂה קִיחוֹתָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה אֶת אָזְנָיו. סְקֹרְטְיָא, מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב וְיַעֲשֶׂה אֶת צִיצָתָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה אֶת טַבְּעוֹתֶיהָ. קָטָבוֹלְיָא, מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה אֶת קִיחוֹתֶיהָ. הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל עוֹר, מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּתְפְּרֵם וִישַׁיֵּר בָּהֶם פָּחוֹת מֵחֲמִשָּׁה טְפָחִים:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה כֵּלִים ט״ז ד׳, מתוך מסכת כֵּלִים שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

המגס. תרגום קערה מגיסתא:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

תורמל. הוא כלי מעור יתלו אותו הרועים בצואריהם ישימו בו מזונות ובהש"ס ולא הרועה בתרמילו: וענין יחסום בכלי העור שיכפלו קצתו ויתפרו אותו עד שיהיה שפה לכלי: ויקנב. שיחתוך קצוות העור היוצאין לחוץ והן קצוות קטנות דומות לשיער: וקיחותיו. שנצים אשר יקבצו בו פי הכלי כמו שהוא מפורסם: סקורטיא. הוא כלי מעור אשר יאכלו עליו: וציצית. היא העגולה מהעור אשר יעשו באמצעה ותופרן אותה עמה לנוי והיא מקשיי כמו שהוא מפורסם מלשון (שמות ל״ט:ל׳) ציץ נזר הקדש: טבעותיה. טבעת נחשת או ברזל אשר יהיה בקצה הסקורטיא: וקטבליא. [צ"ל המצע אשר יציעו בעגול. יעב"ץ] הנטע אשר יטעו בהעגול לרקד עליו והיותו מגביל אלו הכלים אשר הן פשוטי כלי עור ויאמר שהן מקבלין טומאה ואנחנו כבר קדם לנו שכלי עור פשוטיהם טהורים אפשר בזה ב' פנים האחד מהם שיהיו פשוטי כלי עור יקבלו טומאה מדרבנן ג"כ כמו פשוטי כלי עץ שדין הכל אחד ויהיה אמרו בהש"ס (חולין דף כה.) מדרבנן ירצה בו כלי עץ ושאר המנוים עמו שלא יקבלו פשוטיהם טומאה מדאורייתא והפנים האחרים שתהיה זאת הטומאה המשכב ומושב לבד לא לשאר טומאות וזה האופן יותר חזק אצלי. וכבר יפרשו קצת המפרשים פקח קוח ענין העדי ר"ל הסרת העיגול וישימוהו ב' מלות פקח קוח ויהיה קוח עדי מאמרו קיחותיו וקיחותיה: וכר של עור. היא כסא של העור העגול וכסא הארון וצורתם מפורסמת ואין הלכה כר' יהודה:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

התורמל. פי' הר"ב כיס של עור כו' ובילקוט מתרגמינן ובתורמילא. הר"ש:

משיחסום. ענין יחסום בכלי העור שיכפלו קצתו ויתפרו אותו עד שיהיה שפה לכלי ויקנב שיחתוך קצוות העור היוצאין לחוץ. והן קצוות קטנות דומות לשער. הרמב"ם:

קיחותיו. פי' הר"ב מסגרותיו. כמו ולאסורים פקח קוח [ישעיה סא]. הר"ש:

קטבליא. פי' הר"ב עור שמציעים כו'. ובספ"ג דשקלים כתב שהוא עור שלוק. ומ"ש בשם הרמב"ם. כך כתוב בפירושו דהכא. אבל ברפ"ח דאהלות לא פירש כן כמ"ש שס בס"ד. וכן *)בסקורטיא:

הכר והכסת. פירש הר"ב כר קטן מכסת כו' וביש מקומות שפירש בהפך. ואכתבם במסכת מקואות פ"י מ"ב [ד"ה הכר]:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · כֵּלִים ט״ז ד׳

א׳
והאפיפורין היטשע והוא הדום רגלים. שלפעמים מחובר הוא להכסא ורגיל נמי להפרידן זמ"ז לפעמים ולהשתמש בו בלבד. ונ"ל דנקט של בעה"ב מדיש נמי מין פיפיורן אחר של סופר [כלקמן פכ"ד מ"ז] שהסופר יושב עליו וכותב על הקלף שמונח על הכסא. והרי זה אפיפיורן שנחלק מהכסא תו לא חזי למלתא קמייתא ואמק"ט:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · כֵּלִים ט״ז ד׳

א׳
וא"ת למה לא יחשב עשוי לקבלה. מדמקבל הזיעה. וכמו העשוי לקבל המוץ. ודוחק לומר דמדנבלע הזיעה ולא ניכר קבלתו. מה"ט לא מחשב עשוי לקבלה. וכ"ש דק' אי נימא דהיינו שמקנח בו הזיעה להתקרר. א"כ ודאי ראוי שיק"ט. דמ"ש ממטפחת (כפכ"ד מי"ד). ול"מ נ"ל דבעשוי שלא יזיקנו המוץ לעיניו. הו"ל כשאר מלבוש שהוא צרכי הגוף. משא"כ בעשוי שלא יטנף הדבר שאוחז הו"ל רק כתשמישי כלים בשעת מלאכה שאמק"ט כמשנה ז':
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · כֵּלִים ט״ז ד׳

א׳
בהרע"ב ד"ה קיחותיו. כמין אזנים כו'. נראה דהם הם הלולאות שכ' לקמן ר"פ כ"ו בד"ה כיס של שנצות. ואזניה דקאמר ר"י הם הם הרצועות שזכר שם שמושך בהם כשרוצה לפתחו ע"ש ותבין:
ב׳
ומש"כ בשם הרמב"ם דפי' ציציתה שנותנים בו טס של מתכות כו'. לפנינו ליתא כן אלא שכ' עגולה מהעור כו' מקשיי כו'. ודע שמהתוי"ט משמע שהיה לפניו בהרע"ב גם על קטבליא פי' הרמב"ם שמפרש שהוא עור עשוי בעגול לרקד עליו:
נחלת הכלל · Vilna Edition