כֵּלִים ט״ז · ג׳

אפיפורין. כסא של פרקים:

קנונים וקלתות. כלים יעשו מערבה דקה על תמונת קערות אשר יאכל האדם בהן והם מכונות אצלינו במערב באלסי נאג: וסוגין הגדולים. הן הקופות הגדולות מאד אשר יניחו בהן הקמח ומלאכת אריגת אלו הכלים הגדולים יקחו תחלה הגמי או הערבה או הדבר אשר יארגו ממנו ויחברו אותן בידיהם חבל ארוך עד שיהיה ארכו ק' אמות או יותר אז יחזרו זה אצל זה ויתפרו מזה החבל או החוט איזו תמונה שירצו וזה דבר מפורסם בכל מקום אין צריך בו אריכות: ודורים. קבוץ דור והוא העגול אשר ישימו בו [צ"ל הבשר] הבקר ויאמר שאלו הכלים הגדולים כאשר יתפרו רחב קרקעיתו עוד יגביהו לו שפה שני דורין שהן ב' עגולין וזהו ענין אמרו שני דורים לרחב שלהן ר"ל על עגולן לפי שיעור רחב הכלי כולו אשר יסכים שיהיה רחבו כן וכן ים נפה וכברה אשר בארנוהו שיעשו כן מגמי או מערבה הנה כאשר יגביה שפה העליונה עגול אחד מקבל טומאה ושתי צפירות שני עגולים מעגולי זה הארוך והוא מענין אמרו באה הצפירה ר"ל הגעת סבוב (סביב) האדנות לאלה הפקידים: וערק. כלי משעם ג"כ כדמיון קופה לו שפה מעט הגובה וזה הכלי מעט הרחב ארוך דומה לתיבת האושכפים ולזה יקרא ערק תרגום (בראשית י״ד:כ״ג) שרוך נעל ערק מסאנא וכבר בארנו בפתיחת זה הסדר שהכלים הנעשים מהשעם ומהגמי והדומה להן ממה שיצמיחו בארץ הן כולן מכלל כלי עץ ולזה זכר אלו המינים מהכלים בזכרו כלי עץ:

משיעשה שני דורים לרחב שלהן. עד סוף מתני'. ומסיים בהו הרמב"ם ברפ"ה מה"כ. אע"פ שלא גמר גביהן. מקבלים טומאה שהרי נראו למה שנעשו. וצורת הכלי עליהן. הא למה זה דומה לבגד שנארג מקצתו:

ים נפה וכברה. מפורשים בפ' דלעיל מ"ג ד:

וכף של מאזנים. הר"ב העתיק וכן. ופירשו מל' ויכוננך. אבל הרמב"ם העתיק וכף. גם בתוס' שהביא הר"ש כתב וכף. וכן גורס מהר"ם במשנה:

צפירות. פי' הר"ב סבובים. והוא מענין אמרו באה הצפירה יחזקאל ז (ז) ר"ל הגעת סבוב האדנות לאלה הפקידים. הרמב"ם:

והערק. מ"ש הר"ב כתיבה של רצענים. כך הוא בפי' הרמב"ם ומצאתי שם מוגה דומה לארון המתים: