כקדירה מלמטה. שיהיה לו בנין חלול כמו הקדרה ועל ראשו גרעין אחד מקשיי דומה לעדשה על זאת הצורה וכאשר תתפרד זאת העדשה מהקדרה תהיה הקדרה כלי שבה בית קבול בלא ספק והיא טמאה משום כלי לא מפני שהיא מתכשיטי נשים ותהיה גם עדשה טמאה לפי שיש לה שם בפני עצמה וצינורא הוא קצה קנה הנזם הנכנס בנקב האזן או האף ולפי שהוא מעוות קורא אותו צינורא תרגום מזלגותיו צינורותיה. ואמר העשוי כמו אשכול ירצה נזם העשוי כמין אשכול והוא שיהיו גרעיני זהב מקובצים על דמיון אשכול ענבים וכאשר יתפרדו אלו הגרעינין לא יטמאו שאינן אז מתכשיטי נשים ולא לכל גרעין מהן שם בפני עצמו ואין בו ג"כ בית קבול שיטמא בעבורו ולא תטמא שום כלי מתכות אם לא בתנאים קדם זכרם:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
כקדירה טמא. פירש הר"ב שהרי יש לה בית קיבול. דאי לא תימא הכי אף על גב דכלי מתכות פשוטיהן טמאין כדתנן בריש פרקין. זו לאו כלי הוא:
ולא מחשב החוליא כשברי כלים. וככרע שניטל ממטה מדרס. שהוא טהור. ורק כשיחזירו חוזר לטוי"ש (פי"ח מ"ז. ע' רא"ש שם) דהכא שאני דבנקל ימצא חוט למתחו עליו. ולהכי דמי טפי להך דהיכא שהדיוט יכול להחזירו. דאז בעודן מותרים מק"ט (כפכ"ו מ"א). אולם כ"ז תמוה מאד. דממ"נ היכא מיירי מתניתין. אי כשהחוט ממתכות והחוליות מרגליות. בהא נימא ר"א דאפי' טבעת א' טמא. הרי אבן אמק"ט. ואי"ל דהכא בשיעור החוט פליגי. דלת"ק צריך כמלוא צואר. ולר"א סגי כשהוא כשיעור טבעת א'. ליתא. דהרי ר"א אפי' טבעת א' קאמר ולא כשיעור טבעת א'. ואי נימא דהכא מיירי כשהחוט מפשתן. והחוליות ממתכות. ונפסק החוט הרי בכה"ג תני ברישא דגם טבעת א' טמא לכ"ע. והכא מצריך ת"ק כמלא צואר. והנה רבינו הרא"ש פי' דהכא בחוט מתכות וחוליות שבו מרגליות פליגי. ואם היה החוט שלם אז אפי' אין בו טבעת כלל מק"ט כלעיל במשנה. משום דבכך מתקשטין בו. מיהו הכא שהחוט אינו שלם פליגי בשיריו. דלת"ק צריך שנשאר ממנו כמלוא צואר של קטנה. וכולו מלא מרגליות. ולר"א אם החוט כמלוא צואר קטנה. סגי ביש בו רק טבעת א'. ואחמכ"ר גם זה דוחק קצת. דהרי ר"א לא הזכיר משיעור החוט כלל. אולם גם בל"ז נ"ל. דהרי בכל מקום שמצינו מלת שיר ושיריים בש"ס. משמעותו שנתבלה הדבר ע"י תשמישו ולא נשתייר רק זה המקצת. כגון שיורי תנור (לעיל רפ"ה) ושירי מטלנית (שבת קכ"ה א') ושיורי אגודת אזוב (ספי"א דפרה) ושיורי גרדומי ציצית (מנחות ל"ט א') וכ"כ שיירי הדם היה שופך (זבחים רפ"ה) דבכולן משמעות המלה שנאבד ונתבלה קצת מהדבר ולא נשאר רק מה שלפנינו. וגם מ"ש (פרה פ"ג מי"א) כרכן בשיירי הלשון. ר"ל שהצמר שהונח סמוך לשאר הג' מינין. נתבטל ממנו שם לשון. ומה שהצמר ארוך יותר מהם הוא שיור הלשון. אבל הכא שהחוט מתכת נפסק לשנים. מי סני ליה לתנא למנקט קטלא שנפסקה. דהרי ב' חלקי הפסיקות הן לפנינו. וכדנקט לשון פסיקות בנגעים (פי"א מ"ח). ועוד יש לדקדק דלעיל במשנה קרי תנא לאותן דברים שנמתחו על החוט. בשם חוליות. ומ"ש הכא דקרי להו טבעות. לכן ל"מ מרבותי היה נ"ל דשירי דקאמר הכא אינו לשון שיור ושיריים. רק כהך דקאמר עשה לי שירים נזמים וטבעות (קדושין מ"ח א') וכ"כ כל בעלי שיר יוצאין בשיר (שבת רפ"ה) דפי' רש"י שהוא התרגום מאצעדה והוא שלשלת העשוי מטבעות הרבה קטנות משולבות אשה אל אחותה. לפעמים הוא קשוט סביב לצואר (כרש"י רפ"ה דשבת) ולפעמים הוא קשוט סביב היד והזרוע (כרש"י בבא קמא צ"ט א') דשם פירש"י דשירים היינו צמיד. והרי צמיד הוא קשוט היד. וכמ"ש והצמידים על ידיה. וכן פירש"י נמי (ישעיה ג' פי"ט) על מלת והשירות. דהיינו צמידי הזרוע. וכן תרגום יונתן שם שירי ידיא. וכן מצינו באמת במקרא. (שמואל ב' א' פ"י) ואצעדה אשר על זרועו. אלמא דקשוט סביב היד הוא. ובחומש במדבר (ל"א פ"כ) פירש"י דהיינו קשוט הרגל. ועל כרחך שפירש כן רבינו מלשון צעד. והנראה לי מכל זה שהרבה מיני שלשלת של קישוט היה להם. יש שקשרו סביב הצואר. ויש סביב הזרוע. ויש שקשרו משוק לשוק. כדי לקשט האשה בצעדים קצרים ע"י שקשרו השלשלת משוק לשוק. וכולן נקראים בעברי צעדה או אצעדה. ובארמית נקרא שירין או שירים. ומלת קטלא פירשו רבותינו בש"ס (שבת נ"ט ב') מאי קטלא. מנקטא פארי. ופירש"י התם דפארי הינו ברוסטלאטץ בל"א. והוא תכשיט מוזהב שתולה על החזה. ומחזקת אותו ע"י הקטלא שקושרת על הפארי סביב להצואר. וכן אסמכינהו קרא (ישעיה ג' פ"כ) הפארים והצעדות. דר"ל הפארים והצעדות שהן השירים שאוחזין הפארים וא"כ הא דקאמר הכא ושירי קטלא. ר"ל השלשלת שמשתמשין בה לקטלא. דהיינו סביב להצואר. והוא כולו עשוי מטבעות קטנות מחוברות יחד וכדאמרן. מיהו לעיל בחוליות מתכות מתוחות על חוט פשתן. החוליות ההם גדולות. ולכ"ע ראוי כל אחד מהן לקשוט. ולהכי קאמר שפיר הטעם. שכל א' וא' כלי בפ"ע הוא. ר"ל מדהוא גדול ראוי כל אחד לקשוט והו"ל כלי. אבל בהך בבא דפליגי בה ת"ק ור"א שכל השלשלת הוא רצוף מטבעות קטנות. אין טבעת א' מהן ראוי לקשוט. להכי מצריך ת"ק שיהיה בו כדי לקשט סביב כל צואר ילדה קטנה. ור"א ס"ל דגם בזה סגי בטבעת א'. מטעם שכן תולין לפעמים בצואר ילדה קטנה. אף שאין מורגלין בכך. ולהכי לא שייך לומר בו כלישנא דלעיל. מפני שהוא כלי. דמדאין מורגלין ללבשן כך. לא נאות לו שם כלי. עכ"פ מדלפעמים מקשטין בו ילדה קטנה להכי מק"ט:
