כֵּלִים י״א · ז׳

חוץ מן הדלת של מתכות שבבית. ואמק"ט מדמיוחד לחברו בקרקע. אבל דלת כלים יש בהן חילוק [כפי"ב מ"ג] ואת"ל בל"ז דלת אמק"ט. מדנכלל בשם דלת גם דלת כלי. י"ל דלא מחשב כאין לו שם בפ"ע. רק בנכלל בשם א' ב' מיני כלים שאין תוארן ותשמישן שוה [כלעיל סי' ה'] אבל דלת בין אותו שבבית או שבכלי תוארן שוה. וגם תשמישן שוה. דהיינו לנעילת הפתח:

ומצינו דוגמתו הרבה במשנה. וכ"כ במכילתין (פי"ב מ"ז מצינו כן). אמנם מדהפסיק בינייהו עם פין ופורנא. להכי היה נ"ל לכאורה דה"ט. כדי דלא נימא דכמו דפליגי לענין שבת פליגי נמי לענין טומאה להכי פלגינהו תנא מהדדי. לאשמעינן דרק לענין שבת פליגי. ואע"ג דרק אביי ס"ל הך סברא. אבל לרבא דקיי"ל כוותיה לגבי אביי לבר מביע"ל קג"ם. ס"ל דשבת דמי לטומאה (כשבת קכ"ג א') דקאמר התם מדלגבי טומאה לאו מנא הוא. לגבי שבת נמי לאו מנא הוא. י"ל דרבא לא קאמר אלא מדלגבי טומאה מקלינן בהך כלי ואמרינן דלאו כלי הוא ואמק"ט. מכ"ש לענין שבת נימא הכי לחומרא דלא הוה כלי ואסור לטלטלו. אבל היכא דלענין טומאה מחמרינן. ואמרינן שהוא כלי ומק"ט י"ל דעכ"פ דלענין שבת נמי אמרינן לחומרא דלא הוה כלי. ואפשר נמי דספוקי מספקא לי' ואזיל הכא והכא לחומרא. ואע"ג דבשבת (ד"ס א') גבי טבעת. דמשמע מתני' דהתם דביש עליה חותם מק"ט מדהו"ל כלי תכשיט דאיש. ולפי דברינו הנ"ל ל"ל לרבא לדחוקי כ"כ. הול"ל כפשוטה. דבמ"ח דפרקן רק לענין טומאה הוה מנא. אבל לענין שבת לא הוה מנא וכדמתרץ באמת רנב"י התם. י"ל דלרבא אפי' בלא קרא דכל כלי מעשה היה טבעת שיש עליה חותם מק"ט מדהו"ל תכשיט לאיש. עוד י"ל דלהכי מוקי לה רבא לטבעת שיש עלי' חותם במ"ח דמק"ט מדהוא תכשיט לאיש. היינו משום דמתחיל במשנה. ואלו הן תכשיטי נשים. וכבר איצטרכינן לדחוקי נפשן לומר דלצדדין קתני דביש עליה חותם מק"ט. מדהוא תכשיט איש. ואיך נדחק תו טפי לומר דביש עליה חותם לאו תכשיט הוא כלל. ואפ"ה מק"ט מדהוה עכ"פ כלי מעשה. וא"כ תקשי א"כ למה כללי' תנא בהדי תכשיטין ולצדדין קתני להכי ניח' לי' טפי לרבא לאוקמי למתניתין דמק"ט. מדהוא באמת תכשיט איש. אבל לפי האמת מודה רבא שיש כלי דהוה מנא לענין טומאה ולא לענין שבת. ואזלינן הכא והכא לחומרא. ולפ"ז י"ל דר' יהושע ור"ט במתניתין דידן לא פליגי את"ק. ותרווייהו ס"ל דלענין טומאה הוה מנא. אמנם הר"ב הכא כ' ממש להיפך מדברינו בדרך שמא. שכתב די"ל דכמו דפליגי ר"י ור"ט לענין שבת פליגי נמי לענין טומאה. וא"ת לדברי רבינו אלו א"כ הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת דאין הלכה כסתם. והרי הרמב"ם (פ"י מכלים הי"א) פסק כסתמא דרישא. י"ל דהא דאמרינן אין הלכה כסתם. אין הכונה דבכה"ג. תמיד ההלכה כההיפך מהסתם. רק ר"ל מדקיי"ל כר' יוחנן (יבמות מ"ב ב') דהלכה כסתם משנה. רק בשיש סתם ואח"כ מחלוקת. אין הכלל הנ"ל מוחלט. אלא אפשר שיהיה כן ההלכה. ואפשר שלא יהיה כן. וכן כ' נמי רתוי"ט לעיל (פ"י מ"א ד"ה ועצמות). אולם מתוס' (חולין ק"ד ב' ד"ה ר' יוסי) לכאורה לא משמע כן. וע"ש. אבל אי ק' הא ק"ל על הר"ב דמדמה טומאה לשבת. והרי ר"ט הכא קאמר דקלוסטור מותרת להתטלטל בשבת מדהו"ל כלי. והרי בתוספתא שהביא הר"ש כ' בפירוש דר"ט מטהר מלק"ט. אלמא לענין טומאה לא הוה כלי. והרי לפנינו דשבת וטומאה לאו בחדא מחתא מחתינהו. שוב האיר ה' עיני. וראיתי שדברי הר"ב לקוחין מפי' הרא"ש. רק שהרא"ש לא כ' כהר"ב שמסתפק בזה. אלא כ' כן בהחלט. דלהכי אשמעינן פלוגתייהו דבשבת הכא. לאשמעינן דכי היכא דפליגי לענין שבת פליגי נמי לענין טומאה. והביא הרא"ש ראיה לזה מתוספתא שגירסתה בהפך מהגירסא שהביא הר"ש. דלהרא"ש גרסינן ר"ט מטמא וחכמים מטהרין. וכן הוא הגירסא בתוספתא שלפנינו (פ"ק דב"מ בכלים) וכן נראה שהיה גי' הרמב"ם כן. דהרי בהלכות כלים פסק לענין טומאה דהוה כלי ומק"ט. וכמש"ל. וכן פסק נמי לענין שבת (בפכ"ו משבת) כר' יוסי (עירובין ק"א א') והוא דעת ר"ט הכא דקלוסטר מותרת להתטלטל. אלמא לדידיה דלר' יוסי ולר"ט שבת וטומאה שוין. דבשניהן דינו ככלי. מיהו בתוספתא עם פי' זר זהב מרבינו אלי' ווילנא זצוק"ל. מצאתי כאן גי' שלישית. דגרס ר"ט מתיר וחכמים אוסרים. וכן מוכח קצת. נמצא שהתוספתא כמתניתין רק לענין שבת מיירי. ולענד"נ דמוכח קצת כגי' זו מדמסיים בתוספתא זו. ברוריה אמרה שומטה מפתח זה ותולה בחבירתה. ש"מ דגם פלוגתייהו דר"ט וחכמים דמקמי הכי לענין שבת איתמר. דאל"כ הול"ל בשבת שומטה וכו'. דהרי לא איירי מקמי הכי כלל משבת. וא"כ אי נימא דכמו דפליגי בשבת פליגי נמי בטומאה כדעת רבינו הרא"ש. טפי הו"ל להתוספתא למנקט פלוגתייהו לענין טומאה. דהיינו מה דשייר במתניתין. (כביצה ד"ו ב' ותוס' שם). ותו ק' לרבינו הרא"ש. דאי נימא דכמו דפליגי לענין שבת פליגי נמי לענין טומאה. גם במשנתינו קשה. דטפי הו"ל למנקט פלוגתייהו הכא לענין טומאה מדאיירי בכל מכילתין בהנך מילי. ואת"ל דה"ט משום דכד אתשל בי מדרשא לענין שבת אתשל (כחולין נ"ב ב') עכ"פ למה הפסיק ביני ביני. דקליסטרא עם דיני פין ופורנא וכמש"ל. לכן יפה עשה רבינו הר"ב שלא כ' בהחלט. כדעת רבינו הרא"ש. רק כ' דשמא כמו דפליגי בשבת פליגי נמי בטומאה וטהרה. אמנם לרב"א הכא. ר' יהושע ור"ט תרווייהו ס"ל כר' יוסי (עירובין ק"א א') דקלוסטר מתטלטלת בשבת. רק פלוגתייהו הכא בחצר שאינה מעורבת. דאינו רשאי לטלטל בה כלי הבתים. ר' יהושע ס"ל דמנא דבתים הוא. ואינו רשאי לטלטלו בחצר רק מן הצד. ור"ט ס"ל דמנא דחצר הוא. ומתטלטל להדיא. עד כאן תוכן ד"ק. וכן מסתבר לענ"ד. מדהזכירה המשנה מלת חצר. ולפ"ז פלוגתייהו הכא לענין שבת לא תלי כלל אהדדי עם דיני טומאה וטהרה דלענין טומאה ודאי כלי הוא: