הַבּוֹנֶה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָתִּים, וְכֵן גְּשָׁרִים הַמְפֻלָּשִׁים, מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בְּשַׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מְעָרְבִין לְמָבוֹי הַמְפֻלָּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין:

ר׳ שמעון. מיקל מכולן וקאמר, גגות וחצרות וקרפיפות שאינן יותר מבית סאתים הואיל וכולן אין תשמישן מיוחד ותדיר רשות אחת הן ומטלטלין מזה לזה בלא עירוב ואפילו היו הגגות גבוהות יותר מעשרה או נמוכות יותר מעשרה, דלית ליה לר״ש עירובי חצירות אלא משום כלי הבית:

הבונה עלייה ע"ג שני בתים כו':רבי יהודה סובר כי רה"י מאחר שיש לו שתי מחיצות שכבר נבדל מרה"ר וכן אמר שתי מחיצות דאורייתא ולפיכך הוא מותר אצלו העירוב בשתי מחיצות. ואין הלכה כרבי יהודה:

וחכמים אוסרים. הואיל ומפולש לא אמרי' פי תקרה יורד וסותם (ול"ק מהכא אפירש"י בגמרא באכסדרה בבקעה. דהכא מפולש לרה"ר והתם בבקעה דכרמלית. תוס' דסוכה ד' י"ח) וא"ת במתני' דלעיל דמוקמינן בקרן זוית לוקמה בב' רוחות זו כנגד זו דהוה מפולש וכרבנן. כתבו התוס' בד' צ"ד סד"ה משתי רוחות. דניחא ליה לאוקמיה בכל ענין. ע"כ:

ועוד אמר ר"י. כלומר ועוד זו מתיר אע"ג דליכא פי תקרה. גמ'. ומכלל הא כ"ש הך דלעיל דאיכא נמי פי תקרה. אלא דאמר ר"י להא דלעיל דקסבר דרבנן יודו לו בההוא [*ועי' מ"ש בס"ד פ"ד]:

מערבין. כלומר משתתפין. הר"ר יונתן. וכבר ראית כיוצא בזה פ"ו מ"ה: