דְּמַאי ה׳ · ג׳

וחלה אם הקונה בעה"ב. אז שיעור חלה א' מכ"ד. ואם פלטר א' ממ"ח:

ונ"ל עוד דמה"ט צריך לחלק הכרי של הק' סאה לג' חלקים. שיהיה בכל חלק ל"ג סאה ושליש. כדי שיפריש סאה שלימה להכהן שמעורב בה הת"ג והתמ"ע. ועי"ז לא יוכל לבוא להקדים התמ"ע לת"ג. אבל אילו היה נוטל ג' סאין מהכרי ק' סאה. הרי מדאין איפה שמחזקת ג' סאה היה מצוי בזמן המשנה. מדאין נזכרת רק במדבר בזמן התורה. היה צריך ליטול הג' סאה. סאה סאה לבד. ויש לחוש שפיר שכשיטול סאה ראשונה. מיד יטעה לומר שתהיה תמ"ע ויקדים התמ"ע לת"ג. וכ"כ לרב"א יתישב נמי שפיר דלהכי מפריש סאה א' שמעורבת בה הת"ג והתמ"ע. דבמעורבין שייך שפיר שתהיה הת"ג מאומד. משא"כ כשמפריש ג' סאין אחת אחת. והיינו דקמ"ל הנך ב' משניות. דברישא קמ"ל כיצד יעשה ויאמר כשמחוייב להפריש תמ"ע וחלה כאחת. והכא קמ"ל כיצד יאמר כשירצה להפריש ת"ג ותמע"ש כאחת. שאינו רשאי לומר הרי סאה זו ת"ג ומעשר בעד כרי זה. משום דאינו רשאי להפרישם ביחד באמת. משום דכל שאינו בזא"ז גם בבת אחת אינו. כקידושין ד"נ ע"ב. והרי לעניין הקדמה. אין ת"ג מאוחרת לתמ"ע. אף דבדיעבד מהני ודו"ק (ועי' תרומות פ"ג מ"ו). מלבד שיש לחוש בכה"ג שיקדים לקרוא שם תמ"ע לת"ג. [אב"י ועי' תוס' גיטין דמ"ב א'. ד"ה הא].