חֻלִּין ז׳ · ג׳

הָאוֹכֵל מִגִּיד הַנָּשֶׁה כַזַּיִת, סוֹפֵג אַרְבָּעִים. אֲכָלוֹ וְאֵין בּוֹ כַזַּיִת, חַיָּב. אָכַל מִזֶּה כַזַּיִת וּמִזֶּה כַזַּיִת, סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה חֻלִּין ז׳ ג׳, מתוך מסכת חֻלִּין שבסדר קדשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

ונוהג בשליל. בן תשעה חי הנמצא בבהמה:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

האוכל מגיד הנשה כזית סופג ארבעים אכלו ואין כו': אין אסור מן התורה אלא מה שעל הכף בלבד ושאריתו וירכתו אסור מדרבנן לפיכך מי שאכל כזית מן הגיד שעל הכף לוקה מדרבנן ואין הלכה כרבי יהודה:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

אכלו ואין בו כזית חייב. כתב הר"ב משום דבריה הוא. עמ"ש במשנה ב' פ"ג דמכות:

רבי יהודה אומר אינו סופג אלא ארבעים. כתב הר"ב דסבר רבי יהודה אינו נוהג אלא בשל ימין. דהכי נמי אמרינן בגמ' [דף צ' ע"ב] אמתני' דר"פ. ובירך של שמאל מתני' דלא כר' יהודה כו'. ומ"ש דדריש הירך המיומנת שבירך. ורבנן ההוא דפשיט איסוריה בכוליה ירך [הוא וקנוקנותיו ושרשיו נפשטין בכל הירך והיינו גיד הפנימי הגדול הנמצא בתחלת פריעת הירך] [רש"י] לאפוקי חיצון דלא. גמ' דף צ"א. ועיין סוף פרק י':

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · חֻלִּין ז׳ ג׳

א׳
בחולין ובמוקדשים אפילו בעולה שכולה כליל. ומעלה הירך שלימה למזבח. מדאין מדרך הכבוד שיעלנה מפורעת. ושם למעלה מוציא הגיד ומשליכו על גל האפר שעל אמצעית המזבח:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913