חַלָּה ג׳ · ז׳

הָעוֹשֶׂה עִסָּה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאֹרֶז, אִם יֶשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וְיוֹצֵא בָהּ אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח. וְאִם אֵין בָּהּ טַעַם דָּגָן, אֵינָהּ חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה חַלָּה ג׳ ז׳, מתוך מסכת חַלָּה שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

כבר קדם לנו כי החלה אינה חייבת אלא מחמשת המינין וכמו כן אין אדם יוצא ידי חובתו בפסח אלא בחמשת המינים ואין האורז מכללם:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

חייבת בחלה. ויוצא בה וכו'. עיין ריש פ"ק מ"א ב ד:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · חַלָּה ג׳ ז׳

א׳
ומשגילגלה חייבת דמדכבר נתחייב בחלה תו לא פקע ע"י דמוע דרבנן:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · חַלָּה ג׳ ז׳

א׳
אם יש בה טעם דגן כו'. בב"י או"ח סי' תנ"ג כתב בשם הה"מ דדוקא חטים ואורז שהחטים גוררים את האורז ושכן איתא בירושל' (ועי' בפ"ז דלקמן מ"ג בר"ש) וק"ל דלפ"ז היכי דייק רבא מזה בזבחים (ע"ח) דנותן טעם ברוב דאורייתא:
נחלת הכלל · Vilna Edition