בִּכּוּרִים ג׳ · י״ב

לְמָה אָמְרוּ הַבִּכּוּרִים כְּנִכְסֵי כֹהֵן, שֶׁהוּא קוֹנֶה מֵהֶם עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה, וּבַעַל חוֹב נוֹטְלָן בְּחוֹבוֹ, וְהָאִשָּׁה בִכְתֻבָּתָהּ, כְּסֵפֶר תּוֹרָה. וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין נוֹתְנִים אוֹתָם אֶלָּא לְחָבֵר בְּטוֹבָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נוֹתְנִין אוֹתָם לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וְהֵם מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶם, כְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה בִּכּוּרִים ג׳ י״ב, מתוך מסכת בִּכּוּרִים שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

לחבר בטובה. שנותנין אותו לתלמיד חכם בדרך הצדקה והחסד ואפשר לעשות כן לדעת ר' יהודה והלכה כחכמים:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

למה אמרו. עיין מה שכתבתי במ"ו פ"ב דערלה:

ואשה בכתובתה. לגבות מחיים אם נתגרשה אי נמי דתפסה מחיים ואפי' לרבנן דרבי מאיר דמתניתין ז פרק ח דכתובות:

בספר תורה. כתב הר"ב כלומר וספר תורה וכו'. פי' אחר ומותר לקנות וכו' מהכותב על מנת למכור. אי נמי ממי שמכר ללמוד תורה ולישא אשה. אי נמי משום כדי חייו. עי' בבית יוסף טור יורה דעה סימן ר"ע ובבית יוסף טור אורח חיים סי' קנ"ג. ואלא מיהת לשני הפירושים דוחק דהאנן לא תנן וספר אלא כספר. ורבי יצחק בר' מלכי צדק כתב בסוף פרקין דתניא רבי שמעון בן גמליאל אומר מוכר אדם ספר תורה לישא אשה. וללמוד תורה ומלתא אגב אורחיה קמ"ל. דכי היכי דספר תורה אע"ג דמכרה קדושתיה עליה דספר תורה הוא. הכי נמי הבכורים בכורים נינהו ולא נפקי מקדושתייהו להיאכל לזרים אלא לעולם צריך לזבוני להו לכהנים טהורים למכלינהו בטהרה. והיינו דקתני כספר תורה. ע"כ:

בטובה. פירש הר"ב בתורת חסד ונדבה. ואינו רשאי לקנות בהן דבר. פירוש הכהן לאחר שבאו לידו ובטובה פליג עם ת"ק. ובאין נותנין אלא לחבר דקאמר. מהדרי לי' חכמים. נותנין אותם לאנשי משמר וכו'. ואע"ג דאין נותנין דר' יהודה בכהנים. נותנים דחכמים בבעלים:

הדרן עלך מסכת בכורים. וכולהו מסכייתי דסדר זרעים

מה יקר אף נעים. שהשלמתי סדר זרעים ובכן אתחיל סדר מועד [עת לחננה] כי בא מועד האל אשר סייעני להשלים סדר זרעים עם פירוש הר"ב ותי"ט המפוארים. יתן עוז להתחיל ולגמור שאר הסדרים:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · בִּכּוּרִים ג׳ י״ב

א׳
החליל פלעטהע. ולפע"ד נקרא הכאה ע"ש הקשת האצבעות על נקבי החליל:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · בִּכּוּרִים ג׳ י״ב

א׳
ורי"א א"נ אותן אלא לחבר בטובה כו'. פי' הרע"ב ותוי"ט דחוק. ול"נ דר"י לא קאי כלל את"ק. והגי' הנכונה ר"י בלא ו' וכ"ה בגי' המשנה דבירוש' ובריבמ"צ. ור"י תרתי קאמר חדא דא"נ אלא לחבר (וכבר איפלגו ביה בשלהי חלה) והב' דיש לבעלים טה"נ בהן לתתן לכל כהן שירצו כתרומה. וחכמים פליגי עליו בתרוויהון נגד מה שאמר בטובה אמרו דנותנים לאנשי משמר דוקא. ונגד מה שאמר לחבר אמרו והם מחלקים ביניהם כחבר כפ"ה. דיחדיו יחלקו. ונ"ל עוד דבפלוגתא דהכא באם יש לבעלים טה"נ או לא פליגי נמי ר"ש וחכמים בשלהי שקלים לפי' הרמב"ם שם (והרע"ב והתוי"ט ל"ד שם במחכ"ת) ות"ק דהתם ר"י דהכא. ור"ש דהתם חכמים דהכא. ובזה א"ש מה שפסק הרמב"ם שם כר"ש דסתמא דדוכתא עדיף כמ"ש הר"ן בספ"ב דמגילה. והוא מגמרא דסנהדרין (ל"ד ב') ותמיה אנכי על נו"כ שלא העירו לזה מדוע פסק כיחידאה. שוב ראיתי בירושלמי שם שפסקו הלכה כר"ש. אולם יל"פ דקאי שם על ר"ש דברייתא גבי גר בזה"ז ע"ש:
נחלת הכלל · Vilna Edition