התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה. זר האוכלן במזיד חייב מיתה בידי שמים, דכתיב בתרומה (ויקרא כ״ב:ט׳) ומתו בו כי יחללוהו ובכורים אקרו תרומה, דאמר מר ותרומת ידך אלו בכורים, שנאמר בהן (דברים כ״ו:ד׳) ולקח הכהן הטנא מידך:
נחלת הכלל
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12
כבר בארנו שהבכורים נקראים תרומה וכבר בארנו בפרק ג' (מ"ז) ממסכת תרומה שהראיה מן הכתוב שאמר והבאתם שמה עולותיכם ואמר ותרומת ידך אלו בכורים על כן נתחייבו הבכורים בכל דיני תרומה כמו שבארנו בערלה (פ"ב מ"א) וענין אמרם הן נכסי כהן שהוא מקדש אשה בהן: ואמר מה שאין כן במעשר. מבואר לפי שטבול יום אוכל במעשר כפי העקרים שיש בידינו והוא אמרם (נגעים פי"ד מ"ג) טבל אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים וכבר זכרנו זה בתחלת ברכות וכן פירות מעשר אינו חייב בנטילת ידים לאכילתם ופירות תרומה צריך ליטול ידיו קודם שיאכל אותם כמו שיתבאר במסכת חגיגה אבל הפת בין שיהיה תרומה או מעשר או חולין לא יאכלנו עד שיטול ידיו כמו שהוא העיקר בתורתנו וזה המעשר שנתן חלוק בינו ובין התרומה הוא מעשר שני:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
חייבים עליהן מיתה וחומש. ואסורים לזרים. עיין מה שכתבתי בסוף פרק קמא דחלה:
והערב שמש. פי' הר"ב דכתיב ואחר יאכל מן הקדשים. עיין מה שכתבתי בריש ברכות דהך קדשים בתרומה הוא:
[*מה שאין כן במעשר וכו'. מ"ש הר"ב ובטל ברוב היכא דאין לו מתירין. עיין בפי' הר"ב דבמשנה דלקמן. ומה שכתב הר"ב דאמרינן טבל ועלה וכו'. בנגעים פ' יד מ"ג. ואע"ג דהתם לא נשנה בלשון הזה. הנה בפ' הערל (יבמות דף עד) . ובפ' תינוקת (נדה עא). ובפ' כל שעה (פסחים לה) . הובאה בלשון הזה]:
כ' הר"ב ור"מ מדכתיב ושמחת וכ' עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [אות יב] תמהני כו' ואי מהיקישא למלקות נמי איתקש למעשר. [ולפע"ד העני המהפך בחררה נראה דאי נמי נילף מהיקישא נמי לא לקי דכיון דהך היקישא אצטריך לכמה מילי דילפינן בהו בכורים ממעשר לא עדיף מאילו הוה כ' בהו לאו בהדיא דנמי לא הוה לקי עלייהו דהו"ל לאו שבכללות ואף דבפסחים [דכ"ד ע"א] אמרי' ואת"ל אין עונשין מה"ד היקישא הוא אלמא דעונשין אהך היקישא ליתא דבל"ז ק' כיון דכל עיקר ילפותא מהיקישא למה אייתי הק"ו כלל אע"כ דתרווייהו צריכא דההיקש הו"ל רק כגלויי מלתא על הק"ו דלעונשין מה"ד דאי לאסורה כבר שמעי' לה מהיקישא ודכוותי' אשכחן [יבמות דס"ח ב'] דבכה"ג עונשין מה"ד. אבל לענין אנינות ליכא ק"ו בכורים ממעשר דאכ"ל תרומה יוכיח ואת"ל א"כ ל"ל לרבנן למילף היקישא כלל ולא מושמחת כיון דבין כך וכך לא לקי י"ל דאיצטרי' היקישא לגלות דושמחת לאו אזמן שמחה לחודא קאי כ"א דלמעט אנינות נמי אתא והשתא צדקו דברי הרמב"ם ור"ב דמייתו קרא דושמחת כיון דלפי האמת מהך קרא מצי למילף תרויי' ילפותי כך נ"ל ל"מ] ותו ק"ל לר"מ ור"ב דנקטו בחיוב בעור הטעם מדכתיב הקודש וביבמות שם קאמר משום דאיתקש למעשר וצ"ע. ויקרא התולעת הטעם שהביאו הוא בירושלמי הכא ולפי דברינו הנ"ל גם קו' זאת תתישב לפע"ד:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · בִּכּוּרִים ב׳ א׳
א׳
ברע"ב ד"ה והן נכסי כהן. שיכול למוכרן וליקח בהן עבדים כו' וכ"נ שפירש הר"ש. וזה הוי קולא דתרומה ובכורים ומתניתין לכאורה חומרי חשיב. והנל"פ דהמכוון כאן לענין קדושי אשה וכר"מ דבמע"ש אינה מקודשת (קדושין פ"ב מ"ח) ואולי לזה כיון הרמב"ם בפי' שכתב וענין אמרם הם נ"כ שהוא מקדש אשה בהן. אבל בב"מ (נ"ג) דייק הגמרא מהא דנ"כ דגם כולי תני. ועי' בתור"ע אות י"ב דהתוס' ביבמות הניחו בקושיא דאמאי לא ילפי' בכורים ממע"ש דלא ליהוי נ"כ ונפלאתי שידיו משמשו בהר"ש כאן והרי הוא מתרץ קושיא זאת. והוא משום דכתיב בהם לך יהיה (כצ"ל) דרשינן שלך יהיה לקדש אה"א כדדריש כו' עיין בו. וכן בקדושין (ס"ד נ"ב) דרשינן וזה יהיה לך כו' לך ולכל צרכיך ובסוכה (מ') לכם לכל צרכיכם:
