בְּרָכוֹת ח׳ · ד׳

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נוֹטְלִין לַיָּדַיִם וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבָּיִת:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה בְּרָכוֹת ח׳ ד׳, מתוך מסכת בְּרָכוֹת שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

בית שמאי אומרים מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים כו': פירוש מכבדים את הבית להסיר הפתיתין שנפלו מן הסעודה. ודברי הכל היא שאם יהיה שם פתיתין כזית שאסור לרחוץ הידים עד שיסירו אותם. ובית שמאי אומרים מותר להשתמש בשמש עם הארץ ומפני שלא ידע מה שצריך להסיר יהיה אז מותר בנטילת הידים על כן אמר אין נוטלין לידים עד שיפנו המקום כולו. וב"ה אוסרין להשתמש בשמש עם הארץ ובשביל כך אומרים נוטלין לידים תחלה שהשמש עצמו לא יטול לידים עד שיסיר כל מה שהוא כזית. והלכה כבית שמאי:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

נוטלין לידים ואחר כך מכבדין. ופי' הר"ב והכי איתא בגמרא דפלוגתייהו אי מותר להשתמש בשמש עם הארץ. ולא נשנית בעדיות גבי מקולי ב"ש וחומרי בית הלל. דכי אתשל בבית המדרש לענין נ"י אתשיל ולא לענין שמש עם הארץ. וכה"ג משנינן בגמ' בפ' ג' דחולין (דף נב) על משנת פ"ב דאהלות. וכה"ג צריכין לתרץ ג"כ בסוף פרקין וכן משנה ה' פרק ד' דכלאים וכיוצא בזה כתבו התוספות במסכת נדה דף לה [ד"ה בשופעת]. וכ"כ בריש קדושין בד"ה ב"ש וכו'. ומ"ש הר"ב דהלכה כב"ש בזה שמותר להשתמש וכו' כלומר לאפוקי בכולי פרקין דלית הלכתא כוותייהו. והא דקאמר שמותר וכו' נ"ל דה"ק דלהכי הלכה כמותם בזה משום דמסתבר שמותר להשתמש בע"ה כדי שלא להשתמש בתלמיד חכם וכמ"ש הר"י:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · בְּרָכוֹת ח׳ ד׳

א׳
בית שמאי אומרים נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס - נ"ל כהרי"ף דבכוס קידוש איירי וס"ל לב"ש דיטול ידיו להפת. וקודם ברכת המוציא ימזוג הכוס לקידוש ויקדש ויטעום ואח"כ יברך המוציא דכל זה אינו הפסק [כא"ח רע"א י"ב]. וס"ל דאסור להשתמש בכוס אפילו כשרק אחוריו טמאים וא"כ כשיגע בהכוס קודם נט"י. הרי ידיו עדיין טמאים. ושמא יהיה לחלוחית ממימי השטיפה שמקודם שימזגוהו. עדיין באחורי הכוס. ויטמא הלחלוחית מהידים. ושוב יטמא הלחלוחית לאחורי הכוס. ולהכי יטול ויטהר ידיו קודם שיגע בכוס:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · בְּרָכוֹת ח׳ ד׳

א׳
כ"כ התי"ט. והק' הגאון רבינו הגדול מוה' עקיבא שליט"א. (באות נ') לתני בעדיות גבי מקולי ב"ש וחומרי ב"ה וכו'. כהך תנא דמ"ה לעיל דגם לב"ש בהמ"ז טעון כוס. עכלה"ט. ולפע"ד ממתני' ליכא לאכוחי כלל דב"ש ס"ל דאין טעון בהמ"ז כוס. דאיכא לאוקמי דטעים ליה ומנח ליה כס"ד דש"ס. ופליגי בסדר הברכות כבמ"א ורק מברייתא דרבי חייא מוכיח הש"ס דתרי תנאי אליבא דב"ש. ואפשר גם למסקנא להך תנא דטעון כוס לב"ש מוקי לה למתני' בדטעים ליה ומנח ליה. מיהו גם אברייתא רגיל הש"ס להקשות ולתני גבי מקולי ב"ש (כיומא ד"פ ע"א וחולין ק"ה א'):
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913