בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון כו': זה שאמר שכל מי שיברך על היין קודם המזון אינו חובה לשנות הברכה על היין שהוא שותה אחר המזון זה הדבר מיוחד בשבתות וימים טובים שאדם קובע סעודתו על היין וכשברך על היין תחלה היה בלבו לקבוע על היין אחר המזון אבל מי שאין בלבו לקבוע על היין אחר המזון ונשלם המזון ונצרך לקבוע על היין צריך לשנות הברכה (דף מב:) ופרפרת שם ללפתן ולכל מיני מטעמים שיאכלו בו הלחם ולשון רבים פרפראות: ומעשה קדרה כגון הריפות וגריסים והבריה העשויה מן הקמח והסולת ודומיהן: וב"ש אומרים שאם ברך על שום דבר מן הפרפראות לא פטר מעשה קדרה. ואין הלכה כב"ש:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
מעשה קדירה. מ"ש ר"ב אבל מעשה קדרה וכו' חוזר גם לפי' הראשון:
ועל פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ - מדחשיב דסעיד. ונ"ל דלהכי על פרי אדמה יברך בפה"א. ועל לחם. המוציא לחם מן הארץ. ולא שניהן בבורא ומהאדמ'. או שניהן במוציא מהארץ. משום דבורא הוא יש מאין ומוציא היינו יש מיש. ואדמה הוא חלק העפריי שבארץ. אבל ארץ הוא שם כולל לכל כוחות הטמונים בכדור הארץ. ולהכי כל פרי אדמה שהוא רק מזון קל ואין צפון בו כח הזנה גדולה כל כך. לכן נברא רק מחצונית קליפת הארץ ממש יש מאין. להכי מברך עליו בורא פרי האדמה. אולם לחם לבב אנוש יסעד למרבה. שצריך להזנתו כח גדול וחזק. לכן גדול אדונינו ורב כח מוציא מכללות הכדור ומעמקיו הכוחות כולם הטמונים בכל מסתוריו כדי שיצא לאור דבר המחזק כח האדם כפיתא סעדתא דלבא והיינו יש מיש מכל הכדור. ולהכי מברך המוציא לחם מן הארץ:
וכלל גדול בברכת פירות. ג' מדות בברכתן. פרי. גרעין. קליפה: ח' מדות בפרי. א') בכל פרי הולכין אחר דרך אכילתו. אם טוב יותר בחי מבמבושל. אזי בחי מברך ברכה הראויה לאותו פרי. ובמבושל שהנ"ב. וכ"כ בטוב יותר במבושל מבחי. הו"ל איפכא. משא"כ בטוב חי כמבושל. אפילו ע"י חי כבוש. כזויער קרויט וכדומה. מברך בשניהן ברכת הפרי (ר"ב סי"ב ומג"א ר"ה סק"ב). ב') אמנם בלא נגמר פריו וראוי לאכילה. אם הוא פרי עץ. מברך בפ"ע (חוץ מענבים זיתים וחרובים. דבלא נגמר פריין מברך בפה"א. ר"ב ס"ב) ואם הוא פרי אדמה מברך שהכל (מג"א ר"ב סק"ז). ובהוא מר או עפוץ אין מברך עליו כלל. ובמתקו ע"י אש או דבש. מברך שהכל (כאגוז רך ר"ב סי"ד ורמג"א שם סקל"א) ולכן נ"ל איינגעלעגטע פפלוימען. שנכבשו בחומץ או נטגין בדבש קודם שנתבשלו באילן וכ"כ שטאכעלבערען שבעוד שלא נתבשלו באילן מטגנן בדבש מברך שהכל. ג') אבל בנגמר פריו. אף דלא חזי לאכילה עד שמתקן ע"י אש או דבש. כל שהוא גוף הפרי ונטעי אדעתא דהכי מברך על פרי עץ בפה"ע. (כשקדים המרים ר"ב ס"ה). ועל פרי אדמה בפה"א [כרמג"א ר"ה סק"ה] חוץ מפרי אילני סרק. שבאינן ראויים לאכילם כ"א ע"י מיתוק. מברך שהכל [רט"ז ר"ג סק"א]. ד) וכל שאינו גוף הפרי. אפי' נטעי אדעתא דהכי. בפרי עץ מברך בפה"א [כעלי קפריסין ר"ב ס"ו ועלי שושנים ר"ד סי"א]. משא"כ בפרי אדמה. אף שאינו גוף הפרי. כיון דנטעי אדעתא דהכי. כקני בצלים וכדומה אף שהיה נראה למיחת חד דרגא. אפ"ה נ"ל דיברך בפה"א [וראייתי מחק יעקב תע"ה סקט"ז]. ה) ובלא נטעי אדעתא דהכי אפי' הוא גוף הפרי. כשאטען ערבזען חיים [כפלפלין רטובים מג"א ר"ב סקל"ה וט"ז ר"ד סס"ד] וכ"כ כל הגדל בלי זריעה כשרשי קאלמוס. [וכעשבא דדברא ר"ד ס"א] ומכ"ש ב' לריעותא אינו עיקר הפרי ולא נטעי אדעתא דהכי [כקורא ולולבי גפני' ר"ד ס"א] מברך שהכל. ו) וברסקו לפירא כעיסה. כמו מוס של שזפים וכדומה. לכתחילה שהכל. ובדיעבד פה"ע יצא (ר"ב ס"ז) מיהו באורחא למעכם. לכ"ע בפה"ע. כבשמים שחוקים (ר"ג ס"ז) וכקטניות וקארטאפפעל שנתמעכו. שלא הפסידו עי"ז ברכה הראוייה להם (כמג"א ר"ח סקי"ג). מיהו בנחתכו לחתיכות קטנות לכ"ע לא הפסידו עי"ז ברכה הראוייה להן (ר"ה ס"ד ומג"א ר"ב סקי"ח). ז) אמנם בסחטו לפרי מברך על השרף שהכל (ר"ה ס"ג) חוץ מיין ושמן (ר"ב ס"ד). ח) אבל מים שנשרו או שנתבשלו בהם פירות. עדיף טפי משרף הנסחט (כמג"א ר"ב סקכ"ג) ולכן אם רוב אכילת אותו פרי בבישול [כמי גריסין ומי שלקות ר"ה ס"ב ומג"א שם ור"ב סקכ"ב] לא הפסיד הרוטב. ברכתו הראוייה לה. ואם רוב אכילתו שלא בבישול. אם ברוטב צלול. שהכל. [כשכר מג"א ר"ד סק"ט] ובאין הרוטב צלול הו"ל ס' ברכה (ר"ב ס"י) ולפע"ד עכ"פ לא עדיף מפרי מרוסק לעיל אות ו'. ובלאו אורחא לבשלם. לכתחלה שהכל ובדיעבד בפה"ע יצא. אמנם גרעין דינו כגוף הפרי. מיהו בלא חזי לאכלה דינו כפרי שלא נגמר. דבמיתקו מברך שהכל. כלעיל אות ב' (ר"ב ס"ג). וקליפה. יש חלוק אם כשנגמר הפרי הקליפה נופלת. מברך בפה"א. ובאינה נופלת. בפה"ע (מג"א ר"ב סקי"ז) מיהו בלא חזי הקליפה לאכילה. ומתקו על ידי דבש ואש. כפאממעראנצען שאלען. כ' ע"ר הגאון זצוק"ל. דלא עדיף מגרעין בכה"ג. ומברך שהכל [ודלא כמג"א הנ"ל ורט"ז ר"ד סקט"ו] ומה שהקשה רמג"א מזרדין שאני התם שהוא הפרי גופא. כך נ"ל. וחמשת מיני דגן שנתבשלו ונתמעכו ונתרסקו יפה או שנחלקו בגרעינין ואין צורת הפרי קיים. מברך במ"מ [כגרויפן מבושלים מג"א ר"ח סק"ב] וברכה שלאחריו מעין ג'. ובאינו מרוסק יפה בפה"א וברכה של אחריו ספק (שם ס"ו). ואורז בנתמעך יפה. לפניו במ"מ. ובלא נתמעך יפה רק שנדבקו הגרעינין בבישול. ספק ברכה (מג"א ר"ח סק"י) ולאחריו ב"כ וב"כ בנ"ר. זופפע שנעשה מקטניות דרך דורך שלאג. שנ"ב (ר"ח מג"א סקי"ג). ובנעשה מקמח. בעב במ"מ ובדק שנ"ב. תערובת ב' מינים. הרוב הוא העיקר והאחר טפל (רסי' ר"ב) אפי' בא הטפל ליתן טעם (מג"א ר"ד סקכ"ה). מיהו בנתערב א' מה' מיני דגן בשאר מינים. אם לא בא הקמח להקפות ולדבק התבשיל. כי אם לתת בו טעם. אפי' הוא מועט כגעברענט מעהל שנותנין בקטניות וכדומה. מברך על הגעברענט מעהל בפ"ע ועל הקטניות בפ"ע [כגרויפען זופפע שהביא מג"א ר"א סק"ז דיברך על הגרעינין בפ"ע בפה"א ועל המים שנ"ב. ולא דמי ללביבות ר"ה סק"ו. דמי' טפלי' ללביבות. דהתם הלביבות. עיקר המאכל משא"כ הכא עיקר המאכל הוא הרוטב והמים. ולא בטל לגבי גרויפען המועטים):
