בְּרָכוֹת ו׳ · ג׳

חוץ מן היין - בין חי או מבושל או קונדיטון או ריחא חלא וטעמא חמרא. או צמוקים שנכתשו ונשרו ג"י במים [ר"ב ור"ד] מיהו בבשלו עם טרופי ביצה ואכלו עם כף בקערה מברך בפה"ע מדאזל לה תוריתא דיין דוגמת פת כשבשלו ואבד תוריתא דנהמ' [כן נ"ל]:

ולענין הלכה. ג' מדות בפת: פת גמור. פת הבא בכיסנין. ביטול הפת. כיצד. פת גמור צריך ז' תנאים. א) שיהיה מה' מיני דגן. ב) שנילוש רק במים ואפילו יש בו ג"כ מעט שומן או שאר משקין או תבלין. כיון שהרוב מהמים. לא נתבטל מתורת לחם (א"ח קס"ח ס"ז). ג) שאינו ממולא בפירות ותבלין כפלאדען. ד) שבלילתו עבה. ה) שהלחם עב. ו) שנאפה. ואפילו נתבשל תחלה ואח"כ נאפה. כפרעצעל (שם סי"ד). ז) שאם נאפה במחבת שלא יהא בכלי רק מעט שומן. דבכה"ג קיי"ל כר"י דמעשה אלפס מחשב לחם גמור. משא"כ ביש בהמחבת שומן הרבה. הו"ל כטיגון ומבושל. וביש כל ז' תנאין הנ"ל. הו"ל פת גמור לכל מילי. ובאכל אפילו פחות מכזית. מברך המוציא. וברוצה לאכול כזית צריך נט"י והמוציא ובהמ"ז. כיצד פת הבא בכיסנין. בלש עיסה במשקין או תבלין הרבה. אפילו יש בה ג"כ מעט מים. או שלשה במים לבד רק שעשה מהעיסה זאת פלאדען ממולא בפירות ואפילו לא אכל המלוי רק העיסה שסביב המלוי (כט"ז שם סק"ח) או שנתיבש הרבה בתנור. ואינו נאכל להשביע רק לתענוג בעלמא. כל אלו נקראו פת הבאה בכיסנין. דדוקא באכל כשיעור שרוב בנ"א רגילין להיות שבעין עליו. והוא כשיעור ד' ביצים. צריך נט"י והמוציא ובהמ"ז. ובלא אכל כשיעור הזה. אפילו הוא שבע באכילתו זה. מברך במ"מ ולאחריו מעין ג'. וא"צ נט"י. ובהיה תחלה דעתו לאכל מעט. ונמלך באמצע אכילתו לאכל כשיעור. אם יש שיעור במה שיאכל אח"כ. צריך נט"י והמוציא ובהמ"ז. ואם אין שיעור רק בצירוף מה שאכל כבר. צריך עכ"פ ברכת המזון. וכ"כ עיסה שבלילתה רכה ונאפה בתנור (שם סט"ו) או במחבת בלי משקה (שם סי"ד) ואפילו ע"י שפיכה ששפכו בתנור ונאפה (מג"א סקמ"א) דינו כפת כיסנין לחלק בין אכל שיעור קביעות או לא. כנ"ל. אבל בבלילה רכה מקמח ומים. ושופכין על ברזל חם. ונעשה עי"ז רקיק דק הנקרא מאָבלאט במדינת שלעזיען. אפילו קבע עלייהו מברך במ"מ ועל המחיה (מג"א שם סק"מ). מיהו פלאדען ממולא בבשר ודגים. או בלש עיסה במי ביצים בלי שומן ואפאה. יש ליזהר מלאכל ממנה פחות מכשיעור רק באמצע סעודה משום ספק ברכה (מג"א סקמ"ד שם) ובאינו רוצה להחמיר. דינו כפלאדען ממולא בפירות (ט"ז סק"כ ואבן עוזר): כל אלו. בין פת גמור. או פת כיסנין. אם באו תוך הסעודה. אין מברך עליהן. לא לפניהן ולא לאחריהן. חוץ מעוגות דקות. או מיני מתיקה כפפעפערקוכען וכדומה. שאין נאכלין רק לתענוג ולא להשביע. ואין אדם קובע עליהן סעודתו. להכי בבאו תוך הסעודה מברך לפניהן במ"מ. ואינו מברך לאחריהן (מג"א סקכ"ב): ביטול הפת. יש חלוק. דאם נתבטל בשכבר היה פת גמור. כגון שפירר ללחם גמור ובישל הפרורין. אם לא היו הפרוסות מגוש הראשון כזית אף שע"י לישה נדבק או נתנפח לכזית. אפילו ניכר שהיה פת גמור. והיינו שיש תוריתא דנהמא. אפילו אכל כדי שביעה מברך במ"מ ועל המחיה. ולפ"ז מצה קלעסכען. ששוחקין המצה. ומהדרין לה לקמחא. אפילו יש בכל קלעסכען כזית אינו מברך רק במ"מ ועל המחיה (וכאבן עוזר ודלא כרמג"א סקכ"ח) מיהו בלש פירורי המצה במי פירות גם רמג"א הודה. ואם היו פרוסות מגוש הראשון כזית אפי' אין בהם תורית' דנהמ'. כאיבערצאגענע זעממעל. שטיגן הלחם בחמאה וכדומה. ולא ניכר שהיה לחם גמור. אפ"ה מברך המוציא ובהמ"ז: מיהו כל זה בנתבשל אחר שנפרס ונתפרר. אבל בנתפרר ולא נתבשל אח"כ רק שנשרה במשקין. כפרוסות לחם שנתן לשכר או למים. בחדא לטיבותא סגי. שיהיה בפרוסות מגוש ראשון כזית. אפילו אין תואר לחם. או שאין כזית אבל יש תואר לתם. מברך המוציא ובהמ"ז. ובנשתנה מראית המים או המשקין ע"י ששרה בהן הפת. או שנתלבנו הפרורין מחמת השרייה. וכ"כ בנשרה הלחם ביין אדום ונתאדם הלחם. הו"ל כאבד תוריתא דנהמא. ובאין בפרוסות כזית מברך במ"מ ומעין ג' (כ"ז בסי"א וסי"ב שם). אבל בלא נתבשלו הפירורין ולא נתערבו ג"כ במשקה. פרורין בעין. אפי' תרתי לריעותא שאין בהם כזית וגם אין בהן תואר לחם. אפ"ה מברך המוציא וברהמ"ז: מיהו בעירה רותחין על פרוסות לחם. ס' אם מחשב כבישול ולהכי אפילו אין בפרוסות כזית. אין לאכלן כ"א באמצע סעודה (מג"א סקכ"ה): אמנם בנתבטל מתורת לחם בעודה עיסה. כגון עיסה שבלילתו עבה שנלושה במים ואח"כ טיגנו במחבת. יש ס' ברכה. דמדנטגן במחבת. עדיין תואר לחם עליו. לכן לא יאכלו כ"א תוך הסעודה. ובאין רוצה להחמיר מברך במ"מ ומעין ג' (שם סי"ג) מיהו באכל ממנו כדי שביעה. הו"ל ס' דאוריי' וחייב בבהמ"ז (מג"א שם סקל"ד) אבל בבישל'. כקלעסכען או לאקשען (נודעלן) שעשה מעיסה שבלילתה עבה. לכ"ע אפילו בקבע עליהן. מברך במ"מ ועל המחיה (שם ומג"א סקל"ו) וכ"כ פערפעל קלויין במחבת נ"ל דלא דמי ללחם שנאפה בשפוד דלחם גמור הוא (כסמ"ז) משא"כ פערפעל אין בהן צורת לחם כלל. וברכתן במ"מ ועל המחיה ובקבע עליי' ברכתן המוציא ובהמ"ז. כבלילה רכה שנאפה בתנור לעיל. דה"נ חדא לטיבותא:

במשנה רי"א כ"ש מין קללה אין מברכין עליו. ערש"י [שפי' חומץ ונובלות וגובאי ע"י קללה הן באין] והרמב"ם פי' [וכן פי' גם הרע"ב] דלא קאי רק על הנובלות ועל הגובאי ותר"י בשם י"מ [הובא בתוי"ט] פי' דלא קאי רק אחומץ ונובלות. ול"נ כן מהגמרא דקאמר למ"ד דנובלות הם תמרי דזיקא קאי ר"י אשארא ולדבריהם אינו אלא אחדא. [ובר מן דין קשה לפי הי"מ דלפי"ז הך דגובאי היא משנה שאינה צריכה לא לת"ק (ראה שנות אליהו) ולא לר"י. ועי' ירושלמי בפרק זה על המשנה א' דיש שהיו מברכין על בשר בורא מיני נפשות. ולפי"ז גובאי דהוא מין קללה לת"ק מברכין שהכל וצ"ע שם. המעתיק]: