בְּרָכוֹת ד׳ · ג׳

תפלת המנחה - עת מנוחת השמש:

אב"י לכאורה צריך עיון דברי קדשו של מרן זצוק"ל הכ"מ. ולמה לא נאמר כן באמת כיומא (דף כ"ה ב'. ודף ל"ג ב') להרגיש כל העזרה שנאמר אשר יחדו נמתיק סוד. והרי אפילו בדברים שאינם חיוב כלל כהושטת הדם ע"י כמה וכמה כהנים אע"פ שיש לחוש קצת שיקרש בנתיים (כפסחים פ"ה מ"ה) מהדרינן לעשות ברבוי משום ברוב עם הדרת מלך כזבחים (דף י"ד ב') ופסחים (דף ס"ד א') ואפילו רק לראות דבר מעשה קדושה. מצוה הוא לקיים ברוב עם כיומא (דף ע' ע"א) וכן אמרי' בברכות (דף נ"ג א') שלא יברך כל אחד על המוגמר אלא אחד מברך לכולם משום ברוב עם אע"פ דאין שם י'. ואע"פ שיש בו קצת ביטול תורה כברכות (דף נ"ג. א') וי"ד (סי' חצר סי"ד) ק"ו בתפלה בי'. ועוד הרי אית בי' משום הן אל כביר לא ימאס. דאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים כברכות (ח' א') ועוד הרי צריך ליכנס לביהכ"נ. דאל"כ נקרא שכן רע. כגמרא שם. ואפשר דלרבינו לענין תפלת מוסף דאין בה תחנונים שאני. תדע דאל"כ למה אמר בעבודת כוכבים (דף ד' ב') דלהכי לא ליצלי יחיד צלותא דמוסף ר"ה ביומא קמא בתלת שעי קמייתא משום כיון דמפקיד דינא דלמא מעייני בעובדא. וזה הטעם לא שייך אלא בר"ה. תיפוק ליה משום דכל תפלה אפילו ביחיד צריך להתפלל בעידנא דמצלי ציבורא (כברכות דף ז' א') אע"כ תפלת מוסף באמת שאני. ומ"מ איננו נוח לי ויותר מסתבר דכונת רבינו על הא דהביא הטא"ח (סי' רפ"ו) בשם הרא"ש דהתפלל מוסף יוה"כ ביחיד כדי להתפלל בזמנה. מיהא גם דברי ע"ר אאזמ"ו זצוק"ל צריכים ביאור. דלפי מה שהביאם אאמ"ו זצוק"ל דלחכמים דוקא בח"ע היחיד חייב בתפלת המוספין. אבל במקום שאין י' היחיד פטור. א"כ קשיא הלכתא אהלכתא. דאנן קי"ל כחכמים ואפ"ה פסקינן דתפלת המוספין אפילו שלא בח"ע כא"ח (סי' רפ"ו ס"ב) כלומר אפילו אין י' בעיר כלל. ואפשר דהלך לו רבינו הזקן דרכו בקודש לפרש המשנה בפירוש מיוחד כנגד הפוסקים. אמנם עיינתי בספר כנסת ישראל של אאזמ"ו זצוק"ל שממנה העתיק ע"ר אאמ"ו זצוק"ל החידוש הנ"ל בשם אביו. וראיתי וז"ל "בחב"ע ושלא בחב"ע. בחבר עיר מיותר לומר דגם במקום שיש חב"ע חייב יחיד שלא בחב"ע. דלא כר"י" עכ"ל. ול"מ הייתי מפרש כוונתו הקדושה באופן זה דלפי מסקנת הגמרא ישנם כאן ג' דעות: א) דעת ת"ק אליבא דראב"י דאין תפלת המוספין אלא בחבר העיר. היינו ביו"ד. הא ביחיד דהיינו שלא ביו"ד. אין תפלת המוספין כלל. ולדיעה זו עכ"פ בחבר עיר היחיד פטור (תדע דלא הזכירה הגמ' זה הדין לנ"מ בין ת"ק לר"י). ב) דעת ר"י אליבא דראב"י. דאמר כל מקום שיש חבר עיר היחיד פטור מתפלת המוספין. דמשמע הא שלא בחבר היחיד חייב. ואין נ"מ בין ת"ק אליבא דראב"י לר"י אליבא דראב"י. אלא דלת"ק במקום שאין שם חבר העיר. היחיד פטור. ולר"י חייב. אבל שניהם מודים. דלראב"י בחבר עיר היחיד פטור. ג) דעת חכמים החולקים על ראב"י. דסברו דאף בחבר העיר היחיד חייב בתפלת המוספין. וסברו ג"כ דאף במקום שאין חבר היחיד חייב בתפלת המוספין. ודקדק אאזמ"ו זצוק"ל דמדלא אמרה המשנה בקיצור וחכ"א אפילו שלא בחבר העיר. ש"מ דגם במקום שיש חבר עיר חייב יחיד שלא בח"ע דלא כר"י. וכוונתו לדעתי כמ"ש. דלרבנן לעולם היחיד חייב בין במקום שיש חבר העיר בין במקום שאין ח"ע. ולהכי אי הוה נקטה המשנה בקיצור. וחכ"א אפילו שלא בחבר עיר הו"א דלת"ק בהא פליגי ראב"י וחכמים. דלראב"י באין חבר העיר יחיד פטור ולחכמים חייב. ואתא ר"י למימר דאין פלוגתא בזה בין ראב"י לחכמים. דאף ראב"י סבר דבאין חב"ע היחיד חייב מיהא אפילו חכמים מודים דבמקום שיש חב"ע היחיד פטור. להכי אמרה המשנה וחכ"א בחב"ע ושלא בחב"ע לאשמעינן דלת"ק הרבנן בתרתי פליגי על ראב"י חדא דסברי דאפילו בח"ע היחיד חייב. והב' דסברי דאפילו שלא בח"ע יש תפלת המוספין. נמצא דשייך לשון אפילו על כל צד בח"ע ושלא בח"ע. ולהכי לא הזכיר לשון אפילו כלל. והזכיר לשון דמשתמע לתרין אפי. א) דגם שלא בחבר איכא תפלת המוספין. ב) נכלל ג"כ בדבריו בחב"ע ושלא בח"ע. הכונה. דהיחיד. דנקרא שלא בחב"ע הוא חייב אפילו במעמד חב"ע. כלומר בצבור. כנ"ל לפרש דברי קדשו של אאזמ"ו זצוק"ל לולא אני מתיירא מקדושת מרן אאמ"ו זצוק"ל שפירשם בענין אחר: