בַּעַל קֶרִי מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ. וְעַל הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם:

את שלפני המטה. המזומנים לנשאה כשתגיע המטה אצלם:

בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה כו': בעל קרי הוא הפולט שכבת זרע ברצונו או שלא ברצונו. ופי' מהרהר מחשב ברעיוניו ר"ל יקרא ק"ש בלבו ולא יניע שפתיו ואולם נתחייב בברכה אחר המזון מפני שהוא מן התורה כמו קריאת שמע והוא מה שאמר הכתוב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך ונפסקה ההלכה שדברי תורה אינן מקבלים טומאה ומותר לו לקרוא קריאת שמע ולברך לפניה ולאחריה וכן ברכת המזון ואף על פי שהוא בעל קרי אמנם התפלה כבר נהגו שלא יתפלל בעל קרי עד ירחץ במים אלא אם כן יהיה חולה ונכאב ואז לא יתחייב טהרה בשום פנים ואפילו על הזמן הראשון רוצה לומר שנתחייב בעל קרי אחרי הקרי טבילה ואז יתפלל כמו שיתבאר (דף כב.) בגמרא וכן נאמר בו חולה לאונסו פטור מכולם:

מברך לאחריו. כלומר מהרהר לאחריו הר"י. ופירש הר"ב דחיובא דאורייתא הוא דכתיב ואכלת ושבעת וברכת. ועיין מ"ח פ"ו ומ"ש הר"ב דבטלוה לטבילותא עי' בסוף פרקין:

מברך לפניהם ולאחריהם. פירש רבינו יונה דר"ל בפה ופליג בתרתי. ועיין סוף פירקין: