בְּרָכוֹת ג׳ · ב׳

קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ, אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה, יַתְחִילוּ. וְאִם לָאו, לֹא יַתְחִילוּ. הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה, הַפְּנִימִים פְּטוּרִים, וְהַחִיצוֹנִים חַיָּבִין:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה בְּרָכוֹת ג׳ ב׳, מתוך מסכת בְּרָכוֹת שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

פטור מקריאת שמע. משום דטריד טרדא דמצוה:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

קברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור כו': היה המנהג אצלם לקבור המת ואחר כך ישובו כל העם מן הקבר וירחקו ממנו עד מקום ידוע והמקום ההוא נקרא מעמד ויעמדו שם האבלים ויתקבצו האנשים אשר שם לנחם האבלים ושירה הוא מערכת אנשים ונקראת בזה השם בשביל האנשים העומדים זה אצל זה. ומה שאמר להתחיל ולגמור ר"ל להשלים פרשה ראשונה בלבד ואם יהיה המקום אשר יעמדו בו לנחם קרוב מן הקבר בכדי שלא יספיק לקרות פרשת שמע באורך הדרך ההוא והם הולכים אינם רשאים להתחיל בק"ש והפנימיים הם העם הרואים את האבלים ואין ביניהם אנשים אמצעיים ואשר אחריהם נקראים חיצונים:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

להתחיל. כתב הר"ב פרשה א' של קריאת שמע וכן פי' הרמב"ם. ובגמרא אפי' פרק אחד אפילו פסוק אחד וטעמא דפסוק ראשון מיקרי פ' כמ"ש במ"ג פרק דלעיל:

לא יתחילו. דתנחומי אבלים מדאורייתא דבכלל גמילות חסד הוי וג"ח מן התורה כדאמרי' [ב"ק ק. ב"מ ל:] והודעת להם את הדרך (שמות י״ח:כ׳) זו ג"ח והעוסק במצוה כו'. הרבינו יונה:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · בְּרָכוֹת ג׳ ב׳

א׳
פטור מקריאת שמע מן התפלה ומן התפילין - ה"ה דפטור מכל המצות. רק קמ"ל אפילו הנהו דיש בהן עול מלכות שמים אפ"ה פטור ובשבת חייב בכל. ונ"ל דבמדינתינו שדינא דמלכותא לבלי לקבור תוך ג' ימים מהמיתה חייב בכל מצות שבתורה בהימים שבין מיתה ליום הקבורה. ובפרט כשיש אחרים שמשתדלין בצרכי קבורה. שי"א דבכה"ג אם רוצה להחמיר רשאי [כא"ח ע"א ועי' י"ד שמ"א ס"ד. ועי' מג"א קמ"א סק"ח]: ובנב"י י"ד רי"א ראיתי דמתיר רק כשיסתמו ארונו עליו ביני ביני. וכשמתחילין להשליך עפר בקבר. ועדיין לא עבר זמנו. יקרא ויתפלל. וברכת השחר לא יאמר שבשעת חיובו פטור היה וגם ברכת ק"ש לא יאמר כשנקבר אחר שליש היום [א"ח ע"א]:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · בְּרָכוֹת ג׳ ב׳

א׳
כתב עלה רבינו הנ"ל (באות כ"ו) בש"ס מקשי בהמ"ז פשיטא וכו' וק"ל מאי פשיטותא וכו'. ולפע"ד נגדי סומיתא נראה דלזה נתכוונו תוס' שם דאית דלא גרסי פשיטא. ול"מ נ"ל לפמ"ש תוס' שם דאבעי דש"ס משום ברית ותורה דליתנהו בי' א"כ י"ל לפי מ"ד (ר"ה דף ל"ד ב' ועמג"א תקצ"ג) דברכות אין מעכבות זא"ז. א"כ ודאי מודה בעל האבעיי דחייבים בבהמ"ז מדאו' רק מספקא ליה בברכת הארץ. לפ"ז מתני' דלא קאמר רק דחייבים לברך אחר המזון מקשי שפיר פשיטא: השבני רבינו הנ"ל נ"ל דוחק. דודאי בהמ"ז היינו כל ברהמ"ז וכדנקט באיבעי נשים חייבות בבהמ"ז דאוריי'. דלדעת מעכ"ת נ"י היינו ברכת הארץ ונקט סתם בהמ"ז היינו אם חייבת בכל בהמ"ז:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913