בְּרָכוֹת ג׳ · א׳

מי שמתו מוטל לפניו - ל"ד. דאפילו אינו לפניו. ואפילו אינו מוטל עליו לקברו עכ"פ מדחייב להתאבל עליו. פטור:

כתב רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א (באות כ"ג) וז"ל כ' הרשב"א דתפילין אגב נקטה כו': והאי אסתרא דלגינא קיש קיש קרא. דצריך לי ולמטלעתי עיון. למה לא הביא רבינו הירושל' הכא שהקשה. אם ביום ב' פטור מתפילין. צורכא מימר מוטל לפניו. עכ"ל הירושל'. הרי דמירושלמי נמי מוכח דחוה"מ לאו זמן תפלין. ובעוונותי ננעלו שערי חכמה לפני. שלא זכיתי להבין הירושל' והרשב"א. דהרי מתני' צורכא וצורכא למנקט תפילין. דאף דגם אח"כ פטור מתפילין מדנקרא פאר (כסוכה דף כ"ה) אפ"ה אצטריך תנא לאשמעינן דמקודם פטור. אף שאינו חייב עדיין באבילות. וקמ"ל נמי דבאינו מוטל לפניו. דהיינו בנאנס מלקברו. חייב בתפילין כבכולהו (כי"ד שמ"א): השבני רבינו הנ"ל וז"ל ידידי יותר הו"ל למעכ"ת הרב נ"י לתמוה. דהא תוס' (מנחות דף ל"ו ב') כתבו דמהירושל' ראיה דמניחין תפילין בחוה"מ א"כ הירושל' סותר א"ע לכאורה. אבל באמת י"ל דהא תוס' (מ"ק דף י"ט א') ד"ה ר"י כ'. דלמאן דיליף מימים ימימה אתמעט גם חוה"מ. אבל מאן דיליף מן והיה לאות. י"ל רק שבת ויו"ט אקרי אות דאסור בעשיית מלאכה ולא חוה"מ. ובירושל' ברכות פ"ב ה"ג. הביא הפלוגתא דר"א דריש מימים ימימה. אית דבעי מימר נשמעיני' מהדא והיה לך לאות פרט לשבת ויו"ט. וא"כ י"ל דירושל' במתני' דמתו מוטל לפניו. אליבא דר"א מקשי [אשתמיט בניתא ממזייא דתעלא חגרא ורמא קלא. עני מרי קדישא. אתמהה הרי הירושלמי מקשי הכא אליבא דר' יהושע ולא אליבא דר"א. כדמשמע מלישנא אם ביום ב' פטור וכו' והרי לר"א ביום ב' חייב כדקאמר התם להדיא ומדהוה מצי ירושלמי לאקשויי לר"א לשטתי'. ש"מ דלא היו רגילין להשיב על דבריו בחייו (כגיטין דף פ"ג א') לאחר פטירתו של ר"א נכנסו וכו' ונ"ל טעמא משום דשמותי הוא (כנדה דף ז' ב') ומפני המחלוקת (כב"מ נ"ט ב') משא"כ לאחר פטירתו הותר הנדר (כסנהדרין דף ס"ח א'). ואף דע"כ דברי הירושל' כאן מהופכין מש"ס בבלי (מ"ק דף כ"א א') דאפכי' דר"א לדר' יהושע עכ"פ זה ברור דהירושלמי רק לדר' יהושע מקשי. וכמ"ש המפרש שם. לכן דברי רבינו כאן תמיהין. וגם התוס' מ"ק שהביא רבינו לא זכיתי להבין. שכתב דמאן דיליף והיה לאות. י"ל רק שבת יו"ט אקרי אות. דא"כ מה מקשי ירושלמי פ"ב ה"ג הנ"ל. ל"ל דרשא מוהיה לאות מדכבר כתב מימים ימימה. ותי' דמדלא ברירא דרשא אצטריך תרוייהו אסמכתא. והרי לתוס' הנ"ל צריכא וצריכא שלא למעט חוה"מ. וצ"ע] וכתב עוד הגאון הנ"ל ומ"ש מעכ"ת נ"י לתמוה אירושל'. הרי צריך לאשמעי' אפילו קודם קבורה דלא חל עליו אבילות אפ"ה פטור מתפילין. גם אני עמדתי בקו' זו. ורציתי להוכיח כרמב"ן (בטוי"ד סי' שמ"א). דאונן חייב בכל אבילות חוץ מנעילת סנדל ועטיפת ראש. דעי"ז עסקי מת נפסדים. ושכ"כ הר"ר פרץ דאף שנמסר לכתפי' וליכא אנינות אפ"ה אסור בכל אבילות חוץ מסנדל. ובתפארת למשה כתב דבכל ל"ת של אבל. חייב אונן. אבל במ"ע של אבל כחליצת סנדל וכדומה פטור דהא פטור מכל מצות שבתורה. עכ"ל. ומ"ש דחליצת סנדל מ"ע. ולא דהאיסור שלא ילך במנעל. נ"ל ראיה מר"ן ריש כתובות גבי מת אביו של חתן. דדחיית אבילות. הוי שב וא"ת שאינו מקיים מצות אבילות [ולא הבנתי מאי ראיה מייתי הגאון הנ"ל מדברי הר"ן אלה להמחבר תפארת למשה דהרי לר"ן כל אבילות הוא עשה. ולהרב תפארת למשה יש בהן ג"כ שהן ל"ת: אב"י ועוד מי אומר לנו דבאמת אינו הולך בסנדל של שעם או גמי. ואני הבאתי ראיה מרא"ש ור"ן תענית דף ל' ע"ב גבי ר"י מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים. דהקשו מברייתא דכל מצות הנוהגת באבל נוהגות בת"ב. ותירצו דההוא לענין מצות ל"ת ובכללן נעילת הסנדל. אלמא להדיא דנעילת הסנדל מצות ל"ת הוא] וכתב עוד הגאון הנ"ל וז"ל מ"מ צל"ע דאם הטעם דאונן שרי בסנדל מדפטור ממצות. א"כ בנתפס המת ולא ניתן לקבורה ליתסר בסנדל מדחייב במצות. וכ"כ ק' נמי לרמב"ן דהרי בכה"ג אין עסקי מת נפסדים [ולעד"נ מדדיני אבילות מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא. ואפילו ביום א' אין אבילות דאוריי' כמ"ש הרא"ש ריש אלו מגלחין. א"כ נתפס המת מלתא דלא שכיחא ול"ג בה רבנן (עירובין דף ס"ב ב'):

בתוי"ט ד"ה מק"ש ומן התפלה כו'. והתוס' לא גרסי מן התפלה כו' דהא אתיא במכש"כ כו'. ונ"ל דלפניהם היה הגירסא תפלה לבסוף (ולעיל בסד"ה פטור יש ט"ס בדבריהם כמש"כ התוי"ט) ואהכי קשיא להו דהא הוה זו ואין צ"ל זו ויותר הו"ל לשנות תפלה ברישא דליהוי לא זו אף זו (עי' שבת ר"ד ל"ו) ואהא תירצו דנקיט התנא ברישא החילוק כו'. וכה"ג תמצא בר"פ כ"ח דכלים ע"ש בתוי"ט בשם מהר"ם:

בתורע"א אות כ"ג. ומן התפילין כו' דהא מן התפילין בלא"ה פטור כו' רשב"א כו'. ונראה דהרשב"א לטעמי' אזיל דחה"מ לאו זמן תפילין הוא כו' עכ"ל. הנה גם בירושלמי מקשה קושיא זו וכמו שהביא הרשב"א עצמו בסה"ד והירושלמי סובר דחוה"מ זמן תפילין כמו שהביאו התוס' בעירובין (צ"ו) בד"ה ימים. ודע שהרשב"א כתב דהירושלמי תירץ בדרך אחר ובירושלמי שלפנינו כאן ובמו"ק פ"ג ה"ה משני כתירוץ הרשב"א: