בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה כו':מתנות הן הזרוע והלחיים והקבה. ועוד יתבאר לך כי מכלל הדברים האסורין ביום טוב אין מגביהין תרומות ומעשרות. ואמרם בזו המשנה כי בית שמאי ובית הלל חולקין בהולכת חלה ומתנות ומודים שאין מוליכין תרומה אינו אמת אבל הן מודים שמוליכין חלה ומתנות וחולקין בתרומה. ובית הלל אומרים חלה מתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שמוליכין את המתנות כך מוליכין את התרומה. ובית שמאי אמרו להם לא אם אמרתם במתנות שזכאי בהרמתן תאמרו בתרומה שאינו זכאי בהרמתן זהו לשון מחלוקתם:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
אין מוליכין חלה ומתנות. פי' הר"ב דתיקון עיסתו התירו לו ומתנות אף הן הרמתן הותרו לו. ואע"פ שאין טובלין [כשאר טבל] לאסור הבשר [כמו שכתב הר"ב במשנה ג' פ"י דחולין] מיהו אם לא פירש שאר הבשר מהן הרי הוא אוכלן ועובר בעשה. רש"י. [*והר"ב במשנה ד' פרק ד' דדמאי כתב שאסור ליתן כו'. וכ"כ שם בשם הר"ש והרמב"ם. וכן כתבו התוספות דהכא ושכן משמע בירושלמי בהדיא כו']: שאינו זכאי בהרמתה. כתב הר"ב לפי שאין חיוב תרומה אלא משעת מריחה בכרי. ואין ממרחין ביו"ט. בתבואה שייך מירוח. ושארה עיין בפ"ק דמעשרות אימתי גרנן. אע"פ דבירק מלוי כלי סגי כדתנן התם במשנה ה' ירק דחיוב תרומתו מדרבנן לא אריא:
בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה ר"ל אם יש לו חנית נעוץ מעיו"ט בעפר תחוח, שאינו מחוסר כתישה לכסות בה, יעקרה ממקומה ויכסה בעפר היוצא. ומיירי בנעוצה בחצר או בבית וא"צ אלא לעפרה דאז מקלקל כשעושה הגומא, ולא הו"ל רק שבות, להכי התירו משום שמחת יו"ט. ואף לב"ה דרק בשכבר שחט שרי כה"ג, והרי מותר לאכול גם כשלא יכסה, ומה שמחת י"ט איכא. י"ל עכ"פ יצטער ביו"ט שיאכל בלי שקיים המצוה [כך נ"ל כוונת תוס' ודלא כמהרש"א בתוס' ד"ח א' ד"ה אינו]. אבל בשדה דאינו מקלקל, אסור להוציא דקר הנעוץ, דקעביד גומא וחייב משום חורש, ואף דהו"ל מלאכה שא"צ לגופה, הרי קיי"ל דחייב [כך כ' רמ"מ פ"א משבת. ול"מ נ"ל דמה"ט נקט דקר שהוא [פפלוגאייזען] שבכלי מחרישה [כשביעית פ"ה מ"ו] ולא מעדר, משום דצריך שנוי, ומרא חצינא באמת אסור]:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · בֵּיצָה א׳ ו׳
א׳
בתוי"ט ד"ה אין מוליכין כו' ומתנות אף הן הרמתן כו' ואע"פ שאין טובלין כו' רש"י. לכאורה אדרבה לפי שאין טובלין ומותר לאכול הבשר קודם הפרשתן לכן מותר להרימם דאין זה שום תיקון וכמו דפריך לעיל (ט') גבי חלה לימא פליגא דשמואל כו' ע"ש ובפירושו ולזאת אפי' נשחטה מעיו"ט שרי להפרישם ביו"ט וכדאיתא בגמ' ולכן מה שמסיים משום גזירה דאין מגביהין אותם תמוה. אח"ז ראיתי בהגהות הב"ח שמגיה דא"מ תרומה ולפמש"כ מדויק שפיר מה דסיימו ב"ה תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן דשבקי לחלה ברת זוגיה משום דמלתא פסיקא קאמרי דמתנות לעולם מרימין משא"כ חלה דאם נגמרה הלישה מעיו"ט לכ"ע אין מרימין אפי' לרבה לעיל (ט') כמו שהביאו התוס' שם בשם הירושלמי וכן ב"ש נקטי בסוף דבריהם מתנות לרבותא וכן בברייתא לקמן ורש"י שכתב שם בד"ה על המתנות וה"ה לחלה כו' לשיטתו לעיל (ט') דלא שמיע ליה הא דירושלמי:
