עֲרָכִין ט׳ · ד׳

הִגִּיעַ יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא נִגְאַל, הָיָה חָלוּט לוֹ, אֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר לַצְּמִיתוּת. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה נִטְמָן יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁיְּהֵא חָלוּט לוֹ. הִתְקִין הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁיְּהֵא חוֹלֵשׁ אֶת מְעוֹתָיו בַּלִּשְׁכָּה, וִיהֵא שׁוֹבֵר אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנָס. אֵימָתַי שֶׁיִּרְצֶה הַלָּה, יָבֹא וְיִטֹּל אֶת מְעוֹתָיו:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה עֲרָכִין ט׳ ד׳, מתוך מסכת עֲרָכִין שבסדר קדשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

שלש תבואות לשתי שנים. אותה תבואה העומדת בה בשעת קניה, ושתי תבואות בשתי שנים שתעמוד בידו. ור׳ אלעזר לא פליג אתנא קמא בהא אלא דברי הכל היא:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאלה היתה כו': בראשונה היה נטמן יום י"ב חדש כו': תרגום לצמיתות לחלוטין והוא דומה לעברי לפי שהוא ל' עברי ג"כ ויחלטוה ממנו עניינו חלטו הענין ושמו אותו דין פסוק וחתום: וחולש את מעותיו אפשר שיהא מענין ויחלש יהושע ויהא פירושו שמראה מעותיו בלשכה ואפשר שהוא ל' מיוחד לנתינת המעות:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

היה חלוט לו. תרגום לצמיתות לחלוטין. והוא דומה לעברי לפי שהוא לשון עברי. ג"כ. ויחלטו הממנו (מלכים א' כ' ל"ג) ענינו [קבלו] הענין ושמו אותו דין פסוק [וחתוך]. הרמב"ם:

שנאמר לצמיתות. גמרא מאי טעמא צמית צמיתות:

התקין הלל הזקן כו'. דהפקר ב"ד הפקר עיין בגיטין פ"ד דף ל"ו:

חולש. ל' הר"ב כמו חולש על גוים וכדגרסינן [במ"ב פכ"ג דשבת וע"ש] מטילין חלשים על הקדשים. רש"י:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · עֲרָכִין ט׳ ד׳

א׳
היתה שנת שדפון וירקוןבכל הארץ, דומיא דשביעית:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913