בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּחוֹלַת הַמָּחוֹז וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּפַרְדְּסוֹת סְבַּסְטִי, נוֹתֵן בְּזֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף. וּבִשְׂדֵה מִקְנָה, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֶחָד שְׂדֵה אֲחֻזָּה וְאֶחָד שְׂדֵה מִקְנָה. מַה בֵּין שְׂדֵה אֲחֻזָּה לִשְׂדֵה מִקְנָה. אֶלָּא שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה נוֹתֵן חֹמֶשׁ, וּבִשְׂדֵה מִקְנָה אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ:

את הנאה שבישראל. אפילו שוה מאה מנה אינו נותן אלא חמשים סלע, והיינו להקל. ולהחמיר, שהמעריך את הכעור שבישראל אפילו אין שוה אלא חמש סלעים. נותן חמשים סלעים אם הנערך מבן עשרים ועד בן ששים:

בשדה אחוזה להקל ולהחמיר כיצד אחד כו': אמר רחמנא על שדה האחוזה והיא הארץ שהיא ירושה בידו ואם משדה אחוזתו יקדיש איש לה' וגו' בין שהיתה הארץ הזאה משובחת שבא"י או רעה שבא"י ויש לך לדעת שמי שמקדש שדה מלא אילנות משדה אחוזה מחשבין האילנות בשוויין ומודדים האדמה ומעריכים זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף ובשדה מקנה אמר ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו יקדיש לה' וחשב לו הכהן את מכסת הערכך ומכסת הוא דמים והוא מה שאמר אין מכסת אלא דמים וכן הוא אומר והרמות מכס לה' ורבי אליעזר אומר הואיל ונאמר בשדה אחוזה וחשב ובשדה מקנה וחשב נדון אותו בג"ש שדה מקנה כשדה אחוזה זולתי בתוספת חומש בשדה אחוזה לבדה ואינו חייב בו בשדה מקנה. וכבר ידעת שחומר הוא כור והכור ל' סאה וכבר בארנו שיעור הסאה במנחות וזולתו ומה שאמר זרע חומר שעורים ר"ל מקום לזריעה שהוא ל' סאה משעורים והוא גדול יותר מזריעת ל' סאה של חטים ואין הלכה כר"א:

בזרע חומר שעורים כו'. ומ"ש הר"ב מגרע סלע ופונדיון לשנה. כמפורש רפ"ז. וכן מפורש שם באיזה זריעה שמשערין:

מה בין שדה אחוזה לשדה מקנה אלא כו'. עמ"ש בספ"ק דב"ק:

אלא שבשדה אחוזה נותן חומש כו'. וה"ה דהמ"ל חלוק אחר בין שדה אחוזה לשדה מקנה. שבשדה אחוזה אם הקדישו וגואלו אחר מתחלק לכהנים ביובל. ובשדה מקנה אם הקדישו וגואלו אחר חוזר לבעלים ביובל. ולא נחת לפרושי אלא חלוק דשייך כשהוא עצמו פודהו. תוס'.