עֲרָכִין ג׳ · א׳

יש בערכין להקל ולהחמירמפרש ואזיל:

כך משמעות המשנה פ"ג מ"ז בכתובות והקשו תוס' [כתובות ד"מ ע"ב] וכי פגם שפתה שנבעלה הוא כפגם אשה חשובה. ותרצו דוודאי שמין פגם מיוחסת כמותה כאילו היא נמכרת, רק נקט שפתה, מדאיצטריך למנקט עבד, שאין דרך להשיא לעבד רק שפתה. ולא זכיתי להבין דבריהם הקדושים דאיך אפשר לאמוד מכירת בת גדולים שלא תמכר בעד כל הון להשיאה לעבד. ואת"ל דשמין כאילו היה אביה עני עכ"פ ק' והאיך אפשר לאמדה והרי אסור להשיא בת חורין לעבד. ותו דא"כ הרי הדרא קושיתן לדוכתא, דהרי היא בת עשיר, וכמו שאין שוה פחת בת גדולים לפחת שפחה, כמו כן אין שוה דמי פחת בת עשיר לפתת בת עני, ומה הועילו רבותינו בתרוצם. ותו ק' דאחמ"כ תלו תניא בדלא תניא, שכתבו דנקע שפתה מדאצטריך למנקט עבד, והרי עבד לא נזכר במתני' כלל. ותו כיון דלתוס' ישמוה באמת כמיוחסת הנמכרת, א"כ למה ישמוה כנמכרת לעבד, שהוא דבר שא"א, ישמוה כמה שוה לקנותה לעצמו כמה יתן להשיאה לעצמו כשהיא בתולה וכמה כשהיא בעולה. אמנם לפע"ד לכאורה אין מקום כלל לקושיתם. דמה לנו עוד בשומת דמי כבודה שהיא אשה חשובה א), והרי כבר שילם כבודה (כבר) כשנתן דמי בשתה. וכן כתב הרמב"ם פ"ב מנערה ששמין אותה לפי יפיה כאילו מכרו שפחה: