מדרש אגדה · דברים פרק כ״ב

והתעלמת מהם. וכתוב אחד אומר לא תוכל להתעלם (פסוק ג'), כיצד יתקיימו השני מקראות הללו, אם כהן והוא בבית הקברות או זקן [ואינו] לפי כבודו, אז והתעלמת, ואם לאו לא תוכל להתעלם:

השב תשיבם לאחיך. אפילו מאה פעמים:

והיה עמך עד דרוש אחיך אותו. דורשהו אם [רמאי הוא אם] אינו רמאי, ואל תתן לו עד שיתן לך סימנים:

והשבותו לו. שאם היה הוא בעצמו תועה יראה להשיבו אל הדרך שיכיר:

לא יהיה כלי גבר על אשה. ונכנס למקום אנשים לזנות:

וכן לא ילבש גבר שמלת אשה. והוא יכנס במקום הנשים לזנות:

ד"א לא ילבש גבר. שלא יעביר בגית השחי ובית הערוה בתער כדרך שהנשים עושים:

כי יקרא קל צפור. מכאן שאינו חייב לחפש אחריו:

בדרך. פרט למזומן:

לא תקח האם על הבנים. בזמן שהיא עליהם הרי הוא בלא תקח, ואם אינה עליהם ויכול לתפשה אינו חייב לשלחה:

שלח תשלח. אפילו מאה פעמים:

למען ייטב לך. בעולם הזה, ואחר כך והארכתי ימים לעולם שכולו ארוך וחיים:

בוא וראה מתן שכרן של מצות, זאת מצוה קלה שאין בה חסרון כיס [כך], קך וחומר שאר מצות שיש בהם חסרון כיס:

ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו. ראוי היה זה מששת ימי בראשית אלא הזהר שלא תגלגל חובה זו על ידך ותקרא חייב:

פן תקדש. פן תוקד באש. מכאן שבלאי הכרם אסורים בהנאה:

לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. לפי שאין כוחם שוה, לפי שהשור מעלה גרה, ונראה לחמור כאלו אוכלי ויהיה לחמור צער, וצער בעלי חיים אסור:

צמר ופשתים יחדיו. ולמה אלא מפני שקין הביא ממותר מאכלו מזרע פשתן והביאו לה' מנחה, והבל הביא מבכורות צאנו שלא נגזזו מנחה לה', ונתקבל מנחתו של הבל, ולא נתקבל מנחתו של קין, אמר הקב"ה יהא מנחתן של אלו דוגמא לדורות משום שלא נשתוו כך לא יתערבו במלבושי שעטנז. אין כלאים מן התורה עד שיהיה שוע וטווי ונוז והוא ארוג. אבל מדברי סופרים התפירה מן הטווי הוא במקום ארוג והלבדים אעפ"י שאין להם משום טווי וארוג יש בהם משום שוע:

גדילים תעשה לך. סמך הכתוב לכלאים, שהכלאים על הציצית מותר לעשות הסדין של פשתן ציצית של צמר, אבל חכמים פטרו הסדין להטיל בהם הציצית משום כחות לילה:

על ארבע כנפות כסותך. ולא בעלת שש ולא בעלת חמש:

כסותך. ולא שאולה:

אשר תכסה בה. מצות ציצית אפילו בסומא:

ולא מצאתי לה בתולים. כלומר שמביא הבעל עדים שזינתה לאחר שנתארסה בבית אבהי:

ולקח אבי הנערה ואמה. שיביאו עדים שיזימו לעידי הבעל:

ופרשו השמלה. שיהיו הדברים מחוורים כשמלה כי עידי שקר הם:

ויסרו אותו. זו מלקות:

ואם אמת היה. שלא יכול הבעל להזימם ולא כדי להכחישם חייבת סקילה:

כי עשתה נבלה בישראל. לאחר שהיתה מאורסת לו. מכאן אתה אומר שזינתה והיא פנויה שאין עליה שום חיוב, שכן כתיב עליה כי יפתה איש (נערה) [בתולה] (שמות כ"ב ט"ו):

ומתו גם שניהם. בחנק:

ומהו גם, שאם היתה מעוברת אין ממתינים לה עד שתלד:

כי כאשר יקום איש. וכי מה למדנו מרוצח. אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש רוצח לנערה המאורשה, מנין שניתן להצילה בנפשו, דכתיב ואין מושיעה לה, מושיע לה בכל דבר שאתה יכול להושיעה:

ולא תהיה לאשה. מה בין אונס למפתה, במפתה לא נאמר בו ולו תהיה לאשה, שאם רוצה לא יקחנה ואם יקחנה יכול לשלחה, אבל אונס שותה בעציצו, אפילו סומא אפילו בעלת מום, יקחנה בעל כרחו. ולא יוכל לשלחה כל ימיו: