לכאורה נראה כי סגנונות הדיון השונים של הראי"ה ושל החזו"א בנושא זה נובעים ממחלוקתם שהוזכרה לעיל בשאלה אם לא תחנם אסור בזמן הזה מן התורה או מדרבנן. ואכן, מדברי הראי"ה נראה שגם הוא מסכים שאם לא תחנם היה נוהג מן התורה, לא היה מקום לטיעונים כדוגמת אלה שראינו כעת. ואולם לאמתו של דבר נראה שהיחס הוא הפוך: השיח ההלכתי השונה הוא המביא למחלוקת לגבי תוקפו של האיסור, שגם היא בסופו של דבר תלויה באופן שבו מפרשים את המקורות. ננסה אם כן לאפיין כעת את ההבדל בין הראי"ה לחזו"א במישור של השיח ההלכתי, ולעמוד על התפיסות השונות המתבטאות בהבדל זה.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, צ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.