החזו"א כורך את איסור מתנת חינם באיסור נתינת חן, שמטבעו תלוי ביחסו של הנותן למעשה ולכן אינו חל על הנותן לטובת עצמו, ומבחין בינם לבין איסור החניה, אותו הוא תופס כאיסור אובייקטיבי - 'המציאות של עובד עבודה זרה על אדמת ישראל בקניין שנאוי לפני המקום'. לפי החזו"א, הפיקטיביות של המכירה ותרומתה לאחיזת ישראל בארץ אינן רלוונטיות, כיוון שהאיסור אינו תלוי ב'ראות עינינו' ובהבנתנו לגבי תכליתו והשפעותיו. גם אם סיבת האיסור היא המאבק על האחיזה בארץ, אין לכך כל השפעה על פסיקת ההלכה; כל מכירה אסורה, וכל הסברות אינן אלא 'קלות ראש בלא תעשה דאורייתא'.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, צ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.