הראי"ה סבור אפוא שאיסור לא תחנם (כמו גם איסורי השמיטה עצמם) הוא כיום איסור מדרבנן בלבד, ולכן אינו חל במקרים שבהם המכירה אינה גורמת לאחיזה של הגוי בארץ. לעומת זאת החזו"א סבור שלא תחנם הוא איסור תורה גם בזמן הזה, ומתוך כך הוא דן בו במונחים מוחלטים שאינם משאירים מקום לסברות שהעלה הראי"ה. כך למשל הוא כותב על הסברה להקל במכירה לגוי שכבר יש לו קרקע:
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, פ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.