כאשר מדובר באיסור תורה, כותב הראי"ה, הסברות אינן רלוונטיות; האיסור הוא איסור מוחלט, וגם מכירה פיקטיבית נחשבת כעבירה עליו. איסור מדרבנן, לעומת זאת, הוא איסור פונקציונלי, ולכן יש לדון בו בקטגוריות ריאליות ולבחון אם הוא ממלא את ייעודו אם לאו. לכן אם איסור לא תחנם חל רק מדרבנן, ניתן לטעון כי מכירה שאינה מביאה לישיבתו של הגוי בארץ אינה אסורה. היתר המכירה הוא מקרה כזה, וזאת משתי סיבות: כיוון שמדובר במכירה פיקטיבית לזמן מוגבל, וכיוון שכל תכליתה של מכירה זו היא לחזק את היישוב היהודי בארץ ישראל. משום כך, דווקא עקיפת האיסור היא המשרתת את ייעודו.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, ע״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.