לפי הראי"ה, קדושת הארץ והמצוות התלויות בה כרוכות בשלמות האידיאלית שלעתיד לבוא, בה מתחברים יחד הלאומי והדתי. נראה שעל רקע תפיסה זו מבין הראי"ה גם את איסור לא תחנם: ההרחקה של עובדי עבודה זרה מהארץ היא חלק מהשלמות העתידית, ולכן גם היא, כשאר המצוות התלויות בארץ, אינה מתקיימת במלואה בזמן הזה. מבחינה זו נראה כי בעומק הדברים הראי"ה קרוב יותר לרוחו של הרמב"ם מאשר החזו"א: המאבק בעבודה זרה אינו נתפס אצלו מנקודת מבט גלותית, כשמירה על הנבדלות היהודית מפני השפעות זרות; מאבק זה שייך לשלמות האוטופית שלעתיד לבוא, ודווקא בשל כך אין הוא חל כיום במלואו.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, ע״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.