והדבר מבואר בהדיא [= במפורש] ברמב"ם פרק י מהלכות עבודה זרה הלכה ג, שכתב 'ומותר למכור להם בתים ושדות בחו״ל מפני שאינה ארצנו'. ואילו הדבר תלוי בקדושת הארץ לא שייך למיהב טעמא [= לתת טעם] על היתר חו״ל, אלא לפי שאיסור ליתן להם חניה בקרקע הוא מפרטי מצות ביעור עבודה זרה, והיה ראוי למיסר [= לאסור] אף חו״ל, אלא שאי אפשר להזהיר בכל העולם ולא הוזהרנו אלא בארצנו. אבל ביעור עבודה זרה מארצנו הוא בכל זמן, וזהו שדקדק הרמב"ם שלא נפטרנו אלא מחו״ל לפי שאינה ארצנו. והנה נתבאר שמכירת בתים ושדות לעובדי עבודה זרה אף בזמן הזה מן התורה.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, ס״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.