על כך מקשה החזו"א מיד: אולי דברי הרמב"ם על זמן בו אין יד ישראל תקיפה מכוונים למצב בו ישראל עדיין בארץ, אבל נתונים בשליטת זרים. במצב כזה קדושת הארץ עדיין חלה, שכן היא תלויה בכך שישראל יושבים בה; ואם כן אולי איסור לא תחנם חל רק במצב כזה, ואילו במצב של גלות הוא אכן בטל. החזו"א מכריע בשאלה זו על פי סברתו לגבי ההקשר של האיסור: לדעתו איסור לא תחנם הוא חלק ממצוות יישוב הארץ, הכוללת בתוכה את האיסור לאפשר לעובדי עבודה זרה לגור בה; וכיוון שמצוות יישוב הארץ נוהגת גם בזמן הגלות, איסור לא תחנם יחול גם הוא בזמן הזה.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, ס״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.