הזיקה בין איסור לא תחנם לבין קדושת הארץ מאפשרת לראי"ה לצרף לתמיכה בהיתר את הדעות לפיהן קדושה זו בטלה בזמן הזה. בהמשך דבריו שם תולה הראי"ה שאלה זו במחלוקת בין הרמב"ם לתוספות: מדברי התוספות ביבמות נראה כי לדעתם בשל ביטול קדושת הארץ, כל המצוות התלויות בה נוהגות בזמן הזה מדרבנן. לעומת זאת, הרמב"ם כתב, כפי שראינו, שהמעמד של גר תושב אינו נוהג מאז שבטל היובל, ולכן אסור גם לגוי השומר שבע מצוות בני נח לגור בארץ; מכאן נראה שלמרות שלפי הרמב"ם קדושת הארץ בטלה לעניין תרומות ומעשרות, איסור לא תחנם אינו מושפע מכך. בתחילה מבקש הראי"ה להסתמך על דעת התוספות, אך בהמשך הוא מציע פרשנות אחרת לדברי הרמב"ם, לפיה גם הוא סובר שכל מצוות הארץ תלויות בקדושתה, ומה שכתב על איסור ישיבת גר תושב מכוון לאיסור מדרבנן בלבד.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, נ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.