זוהי הקריאה של הראי"ה במקורות, אבל כמו לגבי החזו"א, גם כאן נראה שניתן להצביע על הנחות היסוד העומדות מאחורי הדברים. ראינו כי בתפיסתו של החזו"א לא תחנם ואיסור הישיבה יוצרים הפרדה מוחלטת בין יהודים לגויים, תחום סגור שרק גוי החי כיהודי יכול להיכנס לתוכו. תפיסתו של הראי"ה בנושא זה היא מורכבת יותר, שכן בכמה מקומות בכתביו הוא מתחבט לגבי היחס בין הייחוד היהודי לבין האנושיות האוניברסלית. כך למשל הוא כותב באורות הקודש:
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, מ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.