הראי"ה תולה את ההבחנה של הראב"ד בכך שמצוות 'וחי עמך' תלויה במעמד של גר תושב גמור, מעמד שאינו מתקיים בזמן שאין היובל נוהג; ואילו איסורי ההרחקה אינם תלויים במעמד זה אלא בצורך להתרחק מעבודה זרה, ולכן כשמדובר בגוי שאיננו עובד עבודה זרה, ובפרט במוסלמים עליהם מדובר בהיתר המכירה - איסורים אלו אינם חלים. בדומה לחזו"א, גם הראי"ה סובר שלא תחנם ואיסור הישיבה הם איסורים דתיים; אך בעוד שהחזו"א מרחיב את חלותם של איסורים אלו, ובכך הופך אותם לרלוונטיים גם להיתר המכירה, הראי"ה סובר שהם אינם חלים במקרה זה.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, מ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.