שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, ל״ד

השגה נוספת של הראב"ד נוגעת למעמדו של גר תושב בזמן הזה. מדברי הרמב"ם כאן משמע שבזמן שאין היובל נוהג אין מקבלים גר תושב, ולכן אסורה ישיבתו של גוי בארץ אף אם הוא מקיים את שבע מצוות בני נח. הראב"ד כותב בהשגתו להלכה זו 'איני משוה לו בישיבת הארץ', ובמקום אחר הוא מפרט את דעתו וכותב כי: 'אלה הדינים שאינם נוהגים בו אלא בזמן שהיובל נוהג, יש מהן שהוא להקל עליו ויש מהן להחמיר עליו'. לפי הראב"ד, העובדה שאין מקבלים גר תושב פוטרת את ישראל מהחובה להחיותו, אך גם מתירה לכל גוי השומר שבע מצוות בני נח לגור בארץ. כאמור, בפשטות נראה כי הרמב"ם אינו מקבל דין זה, וכך אכן כתבו המגיד משנה והמנחת חינוך. ועם זאת, הכסף משנה לא הבין כך, וכתב כי 'לדעת רבינו נראה לומר דאין הכי נמי, שאם מעצמו קיבל עליו שבע מצות שאין מונעין אותו מישיבת הארץ, ולא בא לומר אלא שאין בית דין מקבלין אותו'.