לסיכום, הנצי"ב מציג עמדה ייחודית בדיון על היתר המכירה: דווקא תמיכתו ביישוב הארץ והמשמעות העליונה שהוא מייחס לו מביאות אותו להתנגד להיתר, ותפיסה זו מעצבת את השיח ההלכתי שבאמצעותו הוא דן בנושא. זאת בנוסף להבחנה היסודית שהוא מוצא בפסוקים בין איסורי המלאכה לבין קדושת הפירות, הבחנה המבטאת שניות יסודית בדיני השמיטה ובמשמעותם. בהקשר הדיון שלנו כאן, מעניין במיוחד להתבונן לאור עמדה זו בדרכו השונה של הראי"ה, שלמרות שהיה תלמידו של הנצי"ב וראה בצורה דומה את המשמעות של יישוב הארץ, פנה לדרך אחרת בדיון על היתר המכירה. בהשוואה למחלוקת בין הראי"ה לחזו"א שאליה נעבור כעת, ניתן לראות כי הנצי"ב מציג עמדה ייחודית החורגת מן הוויכוחים שבין תומכי היישוב למתנגדיו.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, כ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.