תפיסתו של הנצי"ב היא שהקיום של עם ישראל הוא קיום נִסי של השגחה פרטית, דבר המתבטא גם בניכור מהגויים ומחוקיהם. תפיסה זו, המבוססת על הניסיון ההיסטורי של עם ישראל בגלות, מועברת גם לקיום בארץ ישראל: השיבה לארץ איננה חזרה לחיים טבעיים התלויים בעבודת האדמה, אלא לחיים התלויים בשמירת מצוות הארץ. הצורך של החקלאים בגשם הוא ביטוי לקיום על־טבעי, כמו התלות בשמירת השמיטה.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, י״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.