שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ה׳, נ׳

המאירי מבקש להגן על מנהג פרובנס בפני תלמידי הרמב"ן, ה'סוברים ששביעית לעניין השמטת כספים נוהגת בזמן הזה מדברי סופרים, ומצריכים תנאי כדי שלא תהא שביעית משמטתו', ובעקבות זאת 'היו מתמיהים עלינו על שלא היינו נוהגים כך, והיינו בעיניהם כתופסין ממון שלא כדין'. כדי להצדיק את המנהג לפיו אין צורך אפילו בתנאי, הולך המאירי בדרכם של בעל המאור והראב"ד, ותולה את קיום השמיטות ביובל. מדרשת רבי הוא לומד שהשמיטות נוהגות מן התורה רק בזמן שבו היובל נוהג, ולכן בזמן בית שני נהגו הן השמיטה והן היובל מדרבנן. אבל בשונה מבעל המאור, הוא אינו תולה את ביטול היובל והשמיטות מדרבנן בביטול בתי הדין, אלא מקדים אותו לזמן החורבן עצמו. את דברי אביי במסכת גיטין, המביא את דרשת רבי כדי להסביר כיצד תיקן הלל את הפרוזבול, הוא מפרש כך: