כאמור, כאן נאמר ששמיטת כספים בטלה רק בחו"ל, הבחנה בה נעסוק בהמשך. בנוסף לכך, רב נטרונאי מחייב את המלווה ואת הלווה לערוך טקס פורמלי שנועד לשמר את זכר השמיטה גם לאחר ביטולה: המלווה מכריז ששמט את החוב, והלווה מבקש להחזירו בכל זאת. מקורו של טקס זה הוא במשנה: 'המחזיר חוב בשביעית, יאמר לו משמט אני. אמר לו אף על פי כן, יקבל ממנו'. אלא שבמשנה ההנחה היא שהשמיטה נוהגת והחוב בטל, אך הלווה רשאי בכל זאת להחזירו, וכפי שנאמר בהמשך, אם יעשה זאת - 'רוח חכמים נוחה הימנו'. רב נטרונאי לעומת זאת מתייחס לגלגול מאוחר יותר של טקס זה, עליו מסופר בגמרא כך:
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ה׳, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.