שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ג׳, מ״ט

גם את המחלוקת של רבי יהודה וחכמים, אותה הסברנו קודם על רקע העובדה שהיובל לא נהג בזמנם, נוכל להבין כעת בצורה עמוקה יותר. כאשר התורה מצרפת את היובל למחזור השמיטות, הדבר עשוי לפגום במעגליות של מחזור השבע; רבי יהודה מתמודד עם בעיה זו כאשר הוא קובע ששנת היובל אינה נמנית במחזור השמיטות, ולכן אינה פוגמת בו - בדומה לחג השבועות, המגיע לאחר שבע שבתות ואינו נמנה עמן. כך נשמר מעגל השביעיות גם לאחר הצירוף של היובל; אלו שני מעגלים נפרדים, ולכן רבי יהודה גם קובע בספרא כי 'עשה יובל אף על פי שאין שביעית'. לפי חכמים, לעומת זאת, היובל אכן מצטרף למחזור השבע, וקיומו אף תלוי בשמירת השמיטות שלפניו, אך יחד עם זאת השמיטה נשארת נפרדת והיא עצמה אינה תלויה ביובל. דבר זה בא לידי ביטוי בשיטת הגאונים, אשר לפיה מרגע שבטל מניין בית הדין אנו חוזרים לרובד הבסיסי יותר של השמיטות, למחזור השבתות הסובב סביב עצמו.