שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ג׳, מ״ה

נראה שכדי להצדיק את ההבחנה הזו של ר' חיים, יש למצוא לה עוגן בהיגיון הפנימי של ההלכות עצמן. ראשית, יש להבחין בין שאלת התלות של השמיטה בתנאי של 'כל יושביה' לבין שאלת התלות שלה במניין. לגבי השאלה הראשונה נראה בפשטות שהספרא דווקא כן חולק על רבי, כפי שכתב רש"י וכפי שטענו בפרק הקודם, ולא כפי שטען ר' חיים. שכן הספרא אינו תולה את קיום השמיטה בתנאי היובל, ומסתבר יותר לומר שהוא הולך מבחינה זו בדרכם של שאר המדרשים אותם ראינו בפרק הקודם. כפי שראינו שם, זוהי מחלוקת יסודית בין התנאים בשאלה אם השמיטה שייכת למערכת של היובל, כפי שטען רבי, ואם כן הרי גם היא אינה נוהגת בזמן הזה, או שהשמיטה שייכת להקשר אחר, אקטואלי יותר, הרלוונטי גם בימינו.