שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ג׳, ל״א

אבל מהיכן הגיע התנאי של 'כל יושביה' לשמיטה? ר' חיים תולה זאת בדרשת רבי, בה עסקנו בפרק הקודם; אך קביעה זו אינה פשוטה כלל ועיקר. כפי שראינו שם, לפי חלק מהפירושים רבי הקיש את השמיטה ליובל, ולמד מכך שגם היא, כמו היובל, נוהגת רק בזמן שבו 'כל יושביה עליה'. בפרק הקודם טענו כי דרשה זו פונה לכיוון ההפוך מזה של הספרא ושל מדרשי ההלכה האחרים אותם ראינו: רבי כרך גם את השמיטה בתנאים האוטופיים של היובל, בעוד שמדרשי ההלכה נטו דווקא להפריד ביניהם ולהציג את השמיטה כמצווה ריאלית. וכפי שראינו שם, רש"י אכן אומר במפורש כי ישנה מחלוקת בשאלה זו. כיצד אם כן טוען ר' חיים שהספרא, בו מוסכם הן על רבי יהודה והן על חכמים כי 'עשה שביעית אף על פי שאין יובל', סובר כרבי המקיש ביניהם?