מעבר לכך, הדיון כולו מצביע על מעמדם המיוחד של דיני היובל כמצוות חברתיות. היובל אינו נתפס כזמן קדוש שהמצוות נובעות ממנו, אלא להיפך - קיום המצוות מקדש את הזמן. הקדושה כאן נובעת מהתיקון החברתי הממשי, שבלעדיו קדושת הזמן היא חסרת משמעות. הדיון אותו ראינו מבטא עמדה 'נבואית', לפיה לפולחן אין משמעות בפני עצמו ללא מימושו בפועל בתחום האנושי; היובל אינו קיים אם ישראל אינם מקיימים אותו. עמדה זו מבטאת את ייחודו של היובל כמצווה אוטופית, החורגת מהתחום הפולחני ומבקשת להניע תהליך חברתי ממשי.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ג׳, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.