בתחילה טוען רבי יוסי שיכול להיות מצב שבו לא יהיו עבדים הזקוקים לשחרור, ולכן לא ייתכן שהיובל יהיה תלוי בקיומה של מצווה זו. שילוח עבדים הוא מצווה תלוית הקשר; תקיעת השופר, לעומת זאת, אפשרית תמיד, ולכן נכון יותר לראות בה את מהותו של היובל. הנימוק השני מבהיר את משמעותה של מצווה זו: תקיעת השופר היא מצווה של בית הדין, אשר באמצעותה מתקדש היובל כאירוע ציבורי שמשמעותו חורגת מהעשייה הפרטית של כל אדם. ללא רובד ציבורי זה אין ליובל קיום, וגם האדם הפרטי אינו מחויב במצוותיו.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ג׳, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.