לעיל הסברנו כי שמיטת כספים הוצמדה לשמיטת קרקעות והופרדה מהיובל כדי שלא תיתפס כמצווה אוטופית. גם בהקשר של הדיון כאן, ניתן לראות כי השמיטה מייצגת מצב מתון וריאלי יותר. לאור זאת נוכל להבין את מגמתם של חז"ל בדיונים אלו: הם מעצבים את שמיטת הכספים כמצווה אקטואלית השייכת לעולם ההלכתי המוכר להם ולמצב הפוליטי בו הם חיים, ואף מרחיבים אותה גם לחו"ל. כפי שנראה בפרק הבא, הם גם מעבירים את שמיטת הכספים מהעולם החקלאי של המקרא לעולם המסחרי של זמנם. זוהי משמעותה של הזיקה בין שמיטת כספים לשמיטת קרקעות. לעומת זאת, בדיני העבד ניתן לראות מגמה הפוכה: חז"ל תופסים את העבד כחלק מהמשפחתיות התנ"כית, ולכן כורכים אותו במצב האוטופי של היובל ובכך מסמנים אותו כהלכה לא־אקטואלית.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, ע״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.