שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, נ״א

נראה שהפסקה הראשונה של המדרש מבקשת להשיב על תמיהה זו באמצעות הצבעה על הזיקה הסמנטית בין השמיטות. כפי שראינו בפרק הקודם זיקה זו קיימת כבר בפסוקים, והיא מהווה מעין פרשנות פנימית של התורה שמטרתה לצרף את שמיטת הכספים לשמיטת הקרקעות המוכרת. המדרש כאן מוסיף רובד נוסף לזיקה זו, כאשר הוא מכנה את שמיטת הקרקעות בביטוי היחידאי 'שמיטת פירות'. ביטוי זה אינו מצביע על זיקה לשונית גרידא: הוא נובע מלשון המקרא בפרשיית משפטים - 'וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ' (שמות כ"ג, יא) - שכפי שראינו בפרק הקודם מכוונת לפי הפשט להפקרת הפירות. שמיטת הפירות היא הפן החברתי של השמיטה, שאינו קשור לקדושת הקרקע. בהדגשת פן זה מבקש המדרש להאיר את הצד השווה שבין שמיטת כספים לבין שמיטת קרקעות: גם בשמיטת קרקעות יש צד חברתי, ומבחינה זו יש הצדקה לכך ששמיטת כספים הוצמדה אליה.